וּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹ֠ת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ׃

שלח כזאת. כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, וּמַהוּ הַחֶשְׁבּוֹן? עשרה חמרים וגו':

מטוב מצרים. מָצִינוּ בַתַּלְמוּד שֶׁשָּׁלַח לוֹ יַיִן יָשָׁן שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה גְּרִיסִין שֶׁל פּוּל:

בר ולחם. כְּתַרְגּוּמוֹ:

ומזון. לִפְתָּן:

וְלַאֲבוּהִי שְׁלַח כְּדָא עַסְרָא חֲמָרִין טְעִינִין מִטּוּבָא דְמִצְרָיִם וַעֲסַר אַתְנָן טְעִינָן עִיבוּר וּלְחֵם וּזְוָדִין לַאֲבוּהִי לְאָרְחָא

וטעם כזאת. מחליפות שמלות מהטובות שהיו במצרים:

בר. דגן:

ולחם. כמשמעו:

ומזון. אפונים ופול ועדשים ודחן וכסמין ותאנים וצמוקים ותמרים, כי אלה לבדם הם מזון חוץ מדגן ושעורה:

וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, וּמַהוּ הַחֶשְׁבּוֹן, עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹ', לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ה:כ"ג). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּרְמֹז עַל הַחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר כְּזֹאת הַמִּנְחָה, וִיהִי שִׁעוּרוֹ וּלְאָבִיו שָׁלַח זֹאת הַמִּנְחָה עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹ', וְהַכָּ"ף כְּאִלּוּ יְתֵרָה, רַק דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ "וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ" (בראשית ל"ט:י"ט), אוֹ יֹאמַר וּלְאָבִיו שָׁלַח צֵידָה כַּצֵּידָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לְאֶחָיו, וְלֹא לְהַשְׁווֹתָן, רַק כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ בְּלֶכְתָּם כֵּן שָׁלַח לְאָבִיו בָּר וְלֶחֶם וּמָזוֹן לַדֶּרֶךְ בְּבוֹאוֹ, וְהוּא הַנָּכוֹן. וְהִזְכִּיר חֲמוֹרִים וַאֲתֹנֹת, כִּי הַמַּשָּׂא וְנוֹשֵׂא הַמַּשָּׂא הַכֹּל שָׁלַח לוֹ, וְהַמִּנְהָג לִשְׁלֹחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו (בראשית ל"ב:ט"ז):

כזאת - כמו כן.

עשרה חמורים - לעשרה אחיו ואף על פי שבנימין חזר עימהם לא רצה להטריחו. אמרינן בתלמוד: קללת חכם אפילו על תנאי והשלים התנאי היא באה. מנלן? מיהודה, שאף על פי שהחזיר את בנימין לאביו היו עצמותיו מגולגלין בארון וכו'.

וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת. כְּמוֹ מַתְּנַת בִּנְיָמִין, וְעִם זֶה שָׁלַח עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְעֶשֶׂר אֲתוֹנוֹת, כִּי בָּרַבִּים תִּהְיֶה הַוָּא"ו בַּסּוֹף כְּמוֹ יִשָּׂשכָר זְבוּלוּן וּבִנְיָמִין (שמות א:ב).

שלח כזאת כעין המתנה שנתן לאחיו שלח לאביו משא עשרה חמרים של חליפות בגדים. מטוב מצרים משש ורקמה חטובות אטון מצרים. עשרה חמרים, ועשר אתנת לעשר אחיו לאיש שתי בהמות להנהיג ואע״‎פ שבנימין חזר עמהם. לא רצה להטריחו.

וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ כְּזֹאת וְלֹא הִסְפִּיק הַמְּפֹרָשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר ״נוֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם״ וְלֹא נוֹדַע מַה הוּא טוּב מִצְרַיִם, לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר ״כְּזֹאת״, לוֹמַר כַּמִּין הַמֻּזְכָּר בְּסָמוּךְ, שְׂמָלוֹת וּכְלֵי כֶסֶף מֵהַמֻּבְחָר הַנִּמְצָא מִמִּין זֶה בְּמִצְרַיִם. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה טז:) שֶׁאָמְרוּ ״טוּב מִצְרַיִם״ - יַיִן יָשָׁן, וּלְמַאן דְּאָמַר (בראשית רבה צד:ב) גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, יִהְיֶה הַכָּתוּב חָסֵר וָא״ו, וּכְאִלּוּ אָמַר ״כָּזֹאת וַעֲשָׂרָה״ וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ ״כְּזֹאת״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וְעוֹד עֲשָׂרָה וְגוֹ׳:

וְעֶשֶׂר וְגוֹ׳ לְאָבִיו וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה לְאָבִיו, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי לֹא שְׁלָחָם אֵלָיו בְּגֶדֶר שְׁלִיחוּת הַסְּמוּכָה לָהּ, אֶלָּא נְתָנָם לְאֶחָיו וְאָמַר לָהֶם שֶׁהֵם לְאָבִיו לַדֶּרֶךְ.