וַיִּוָּלֵ֣ד לְיוֹסֵף֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃

וייוולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און, את מנשה ואת אפרים. אונקלוס מתרגם ״ואתילידו ליוסף בארעא דמצרים... ית מנשה וית אפרים״. הפסוק מונה את שני בני יוסף - מנשה ואפרים - שנולדו לו במצרים מאסנת אשתו עוד בטרם ירד יעקב. אף שנולדו במצרים ולא ירדו מכנען, הם נכללים במניין נפשות בית יעקב. שני בנים אלה יזכו לימים למעמד מיוחד כשיעקב יאמצם ויברכם כשבטים בפני עצמם, וכך יתרחב שבט יוסף לשני שבטים - עדות למרכזיות מקומו של יוסף בהמשך תולדות ישראל.