וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃

ויאסר יוסף מרכבתו. הוּא עַצְמוֹ אָסַר אֶת הַסּוּסִים לַמֶּרְכָּבָה לְהִזְדָּרֵז לִכְבוֹד אָבִיו:

וירא אליו. יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו:

ויבך על צואריו עוד. לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה, וְכֵן כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד (איוב ל"ד), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא - אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עֲלִילוֹת נוֹסָפוֹת עַל חֲטָאָיו; אַף כָּאן הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע:

וְטַקֵּיס יוֹסֵף רְתִכּוֹהִי וּסְלֵיק לְקַדָּמוּת יִשְׂרָאֵל אֲבוּהִי לְגשֶׁן וְאִתְגְּלִי לֵהּ וּנְפַל עַל צַוְארֵהּ וּבְכָא עַל צַוְארֵהּ עוֹד

ויאסר יוסף. על ידי צווי, כמו "ויבן שלמה את הבית" (מ"א ו יד):

וַיֵּרָא אֵלָיו יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו, "וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד", לְשׁוֹן הַרְבָּיַת בְּכִיָּה. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוַּאר יוֹסֵף בְּנוֹ וְלֹא נְשָׁקוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ו:כ"ט). וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם בְּ"וַיֵּרָא אֵלָיו", כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְרָאוּ כַּאֲשֶׁר נָפַל עַל צַוָּארָיו, וְעוֹד כִּי אֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיִּפֹּל יוֹסֵף עַל צַוְּארֵי אָבִיו, אֲבָל שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אוֹ שֶׁיְּנַשֵּׁק יָדָיו, כַּכָּתוּב (בראשית מ"ח:י"ב) "וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו", וְהַשָּׁעָה הַזּוֹ רְאוּיָה יוֹתֵר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ. וְכֵן כָּל "עוֹד" בַּכָּתוּב, תּוֹסֶפֶת עַל עִקָּר הוּא, אֵינֶנּוּ כְּמוֹ הַרְבֵּה, "לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד" (איוב לד כג), שֶׁיָּשִׂים עָלָיו כְּפִי חֲטָאָיו וְלֹא יוֹתֵר. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי כְּבָר הָיוּ עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כְּבֵדִים קְצָת מִזֹּקֶן, וּכְשֶׁבָּא יוֹסֵף בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה וְעַל פָּנָיו הַמִּצְנֶפֶת כְּדֶרֶךְ מַלְכֵי מִצְרַיִם לֹא הָיָה נִכָּר לְאָבִיו וְגַם אֶחָיו לֹא הִכִּירוּהוּ, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר נִתְרָאָה אֶל אָבִיו שֶׁהִבִּיט בּוֹ וְהִכִּירוֹ, נָפַל אָבִיו עַל צַוָּארָיו וּבָכָה עָלָיו עוֹד כַּאֲשֶׁר יִבְכֶּה עָלָיו תָּמִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה כְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ", וְדָבָר יָדוּעַ הוּא מִי דִּמְעָתוֹ מְצוּיָה, אִם הָאָב הַזָּקֵן הַמּוֹצֵא אֶת בְּנוֹ חַי לְאַחַר הַיֵּאוּשׁ וְהָאֵבֶל אוֹ הַבֵּן הַבְּכוֹר הַמּוֹלֵךְ. וְאַל תָּחוּשׁ בַּעֲבוּר אָמְרוֹ "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל", כִּי מִמֶּנּוּ יְדַבֵּר וְיַחְזֹר וְיַזְכִּיר שְׁמוֹ, וְכֵן (לעיל מא מח-נ) "וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים וְגוֹ' וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים", וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים תָּמִיד בַּתּוֹרָה וּבַמִּקְרָא:

וַיֵּרָא אֵלָיו. מִתּוֹךְ עֲבָדָיו הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְלֹא הִמְתִּין שֶׁיָּבֹא אָבִיו אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה.

ויבך על צואריו עוד מלבד הבכי שבכה על צוארי אחיו כדכתיב ויבך עליהם. ד״‎א עוד קאי אויפול וה״‎ק נפל על צואריו, ועוד עשה ענין אחר על צואריו, הוא הבכי.