אמותה הפעם. פְּשׁוּטוֹ כְתַרְגּוּמוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי שְׁכִינָה, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְבָּעֵנִי הַקָּבָּ"ה מִיתָתְךָ, עַכְשָׁו שֶׁעוֹדְךָ חַי, לֹא אָמוּת אֶלָּא פַעַם אַחַת:
וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף אִלּוּ אֲנָא מָאִית זִמְנָא הָדָא מְנַחֵם אֲנָא בָּתַר דַּחֲזֵיתִי יָת אַפָיךְ אֲרֵי עַד כְּעַן אַתְּ קַיָּם
אָמוּתָה הַפָּעַם. מִצָּרוֹת אֲחֵרוֹת נוֹשַׁעְתִּי, וְאַחַר הַתְּשׁוּעָה מֵהֶם אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת. עַתָּה בְּזֹאת הַפַּעַם שֶׁנּוֹשַׁעְתִּי מִצָּרָתְךָ אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, יְהִי רָצוֹן שֶׁאָמוּת בְּזֹאת הַתְּשׁוּעָה וְלֹא יוֹסִיף עֶצֶב עִמָּהּ.
אָמוּתָה הַפַּעַם. לְפִי שֶׁקֹּדֶם זֶה הָיוּ חַיָּיו חַיֵּי צַעַר, וְהָיָה חָשׁוּב כְּמֵת בְּחַיָּיו כְּאִלּוּ כְּבָר מֵת וְעָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם״ (בראשית מה:כז) שֶׁנַּעֲשָׂה אִישׁ חַי, מֵעַתָּה יִהְיֶה מְעֻתָּד אֶל הַמִּיתָה רַק פַּעַם אַחַת וְלֹא הַרְבֵּה מִיתוֹת, כִּי הֶחָשׁוּב כְּמֵת מֵחֲמַת חַיֵּי צַעַר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בְּכָל יוֹם הוּא מֵת. וְכֵן נֶאֱמַר ״וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה״ (בראשית מז:כח), כִּי עַל יְדֵי חַיֵּי שַׁלְוָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּאוֹתָן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים, הָיָה דּוֹמֶה לְמַפְרֵעַ כְּאִלּוּ חָיָה כָּל מֵאָה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנִים חַיִּים נְעִימִים הַקְּרוּיִין חַיִּים בֶּאֱמֶת.
וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ אָמוּתָה הַפָּעַם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ הַפָּעַם פֵּרוּשׁ: לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר (בראשית לז:לה) ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאוֹלָה״, עַתָּה אָמַר לֹא אֶרְאֶה הַשַּׁחַת.
עוֹד נִרְאֶה לִלְמֹד בְּדִקְדּוּק אָמְרוֹ כִּי עוֹדְךָ חָי, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אַחֲרֵי רְאוֹתִי פָּנֶיךָ״, וְהַדָּבָר מוּבָן כִּי חַי הוּא. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא אָמַר יַעֲקֹב כֵּן כְּשֶׁבִּשְּׂרוּהוּ הָאַחִים כִּי יוֹסֵף חַי, וּמָצִינוּ שֶׁהֶאֱמִין כְּשֶׁרָאָה הָעֲגָלוֹת (בראשית מה:כו) ״וַתְּחִי רוּחַ״ וְגוֹ׳, וּמַה דָּבָר חָדָשׁ רָאָה?
אָכֵן כַּוָּנַת דִּבְרֵי יַעֲקֹב הֵם כִּי הֲגַם שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר כִּי עוֹדֶנּוּ חַי, זֶה הוֹעִיל לָדַעַת שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמְּצִיאוּת, אֲבָל עֲדַיִן לִבּוֹ דַּוָּי עָלָיו לְצַד הֱיוֹתוֹ בֵּין הָאֻמּוֹת, שָׁפָל עֶבֶד מוֹשְׁלִים, אִם עוֹדֶנּוּ בְּצִדְקוּתוֹ וְלֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵיחוֹ, אוֹ לְצַד הֱיוֹתוֹ מֻבְדָּל מִמֶּנּוּ וְנָתוּן תּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת וּבִפְרָט טֻמְאַת מִצְרַיִם, וּמַה גַּם לְצַד מַה שֶׁעֲבָרוֹ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאָמַר (בראשית ל״ז) ״טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״ (בראשית רבה פ׳ פ״ד). וְדָבָר יָדוּעַ הוּא כִּי הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר יַחְפְּצוּ בְּהֶעְדֵּר הַבֵּן בִּהְיוֹתוֹ בֵּן מֵבִישׁ, וּמַה גַּם יַעֲקֹב הַצַּדִּיק. אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ שְׁלֵמָה מִסָּפֵק זֶה עַד וַיֵּרָא אֵלָיו וְהִכִּיר בּוֹ בְּפָנָיו כִּי הַכָּרַת הַפָּנִים תַּעֲנֶה בָּאִישׁ, וּכְמוֹ כֵן מָצִינוּ לְצַדִּיקִים שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים שֶׁהִכִּירוּ בְּרֹשֶׁם הַפָּנִים מַעֲשֵׂה אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁיַּכִּיר. לָזֶה כְּשֶׁהִכִּיר בּוֹ אָמַר אֵלָיו ״אָמוּתָה הַפָּעַם״, פֵּרוּשׁ הַפַּעַם הַזֹּאת בִּרְאִיָּתְךָ וְלֹא מִקֹּדֶם כְּשֶׁנִּתְבַּשַּׂרְתִּי, וְהַטַּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי פָּנֶיךָ וְהִכַּרְתִּי בָּהֶם שֶׁעוֹדְךָ חַי, פֵּרוּשׁ צַדִּיק כְּמִקֹּדֶם וְלֹא נִשְׁתַּנָּה דְּיוֹקְנְךָ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה אֶלָּא עוֹדְךָ חַי, כִּי הַצַּדִּיקִים קְרוּיִים חַיִּים (ברכות י״ח.), וְנָכוֹן.
