וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה׃

הא. כְּמוֹ הִנֵּה, כְּמוֹ וְגַם אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי (יחזקאל ט"ז):

וַאֲמַר יוֹסֵף לְעַמָּא הָא זְבֵנִית יָתְכוֹן יוֹמָא דֵּין וְיָת אַרְעֲכוֹן לְפַרְעֹה הֵא לְכוֹן בַּר זַרְעָא וְתִזְרְעוּן יָת אַרְעָא

הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה. וְאִם כֵּן אַתֶּם עֲבָדָיו וְחַיָּבִים לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה שֶׁקָּנִיתִי לוֹ, וְהוּא חַיָּב לָתֵת מְזוֹנוֹתֵיכֶם וְהַזֶּרַע לִזְרֹעַ. וּבָזֶה הָאֹפֶן תִּהְיֶה מִן הַדִּין כָּל תְּבוּאַת מִצְרַיִם שֶׁלּוֹ.

הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם. אַתֶּם עֲבָדָיו עִבְדוּ אֶת הָאֲדָמָה שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ:

הֵא לָכֶם זָרַע. נָתַן לָהֶם זֶרַע עַל חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ רְאוּיִין לִהְיוֹת שְׁנֵי רָעָב, וּפָסַק הָרָעָב בִּזְכוּת יַעֲקֹב (תוספתא סוטה יג). עַל כֵּן אָמַר ״הֵא לָכֶם זֶרַע״, הַיְינוּ עַל חָמֵשׁ שָׁנִים. וְהַמְקֻבָּלִים אָמְרוּ שֶׁמִּן הֵ״א אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּשֵּׁם נִמְשְׁכוּ כָּל הַתּוֹלָדוֹת וְכָל דָּבָר עוֹשֶׂה פֶּרִי. וּכְדֵי לִהְיוֹת הַדָּבָר לְזִכָּרוֹן, צִוָּה לָהֶם שֶׁיִּתְּנוּ הַחֹמֶשׁ לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע יָדוֹת יִהְיֶה לָהֶם. וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז שֶׁכָּל זֶה הָיָה בִּזְכוּת יַעֲקֹב, וּכְמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב לֹא אָכַל מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ כִּי אִם אַרְבַּע יָדוֹת, וְחֵלֶק חֲמִישִׁי הִפְרִישׁ לַגָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח כב) ״וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ״ - שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת, וְעִשּׂוּרָא בַּתְרָא כְּעִשּׂוּרָא קַמָּא דָּמֵי, וְהַיְינוּ הַחֹמֶשׁ, כָּךְ כָּל הָאוֹכְלִים בִּזְכוּתוֹ הִטִּיל עֲלֵיהֶם נְתִינָה זוֹ שֶׁיֹּאכְלוּ רַק אַרְבַּע יָדוֹת וְיַפְרִישׁוּ הַחֹמֶשׁ. וְכֵן בִּתְחִלַּת הָרָעָב ״וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם״ (בראשית מא לד), שֶׁלָּקַח מִכֻּלָּם חֵלֶק חֲמִישִׁי, כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ אֶת הַבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יד כב) ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ - שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת. וּבוֹ מֻתָּר לְנַסּוֹת אֶת ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג י) ״וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת״ וְגוֹ׳.

הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם. טַעַם אָמְרוֹ הַיּוֹם, גַּם הִטִּיל תֵּבַת הַיּוֹם, בֵּין קְנִיָּתָם לִקְנִיַּת הָאֲדָמָה. כִּי קְנִיָּתָם הוּא עַל יְדֵי מְשִׁיכָה כְּדִין קְנִיַּת עֲבָדִים (קידושין כב:) וּבְמַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה שֶׁהֶעֱבִיר הָעָם לֶעָרִים מִקָּצֶה וְגוֹ׳, זוֹ הִיא קְנִיָּתָם. לָזֶה אָמַר הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ בְּמַה שֶׁהֶעֱבִירָם אָז לֶעָרִים. אֲבָל הָאֲדָמָה אֵין זֶה דֶּרֶךְ קִנְיָנָהּ, וּכְשֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה ״וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת אַדְמַת מִצְרַיִם״ שָׁם נִרְמָז כִּי קָנָה בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי קִנְיַן הָאֲדָמָה.

וְיֵשׁ לְהָעִיר בְּדָבָר אַחֵר: שֶׁקָּנָה אוֹתָם מַה צֹּרֶךְ לִקְנִיַּת אַדְמָתָם? הֲלֹא מַה שֶׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ (פסחים פח:)? וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁלֹּא הָיָה קִנְיָנָם כְּקִנְיַן עֲבָדִים, אֶלָּא לִפְרָט זֶה לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְגוֹ׳ וְלָתֵת חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה, אֵין זֶה אֶלָּא כְּקִנְיַן שָׂכִיר שֶׁלֹּא קָנָה קִנְיָנוֹ. וְלָזֶה הֻצְרַךְ לִקְנוֹת הָאֲדָמָה, וְקָנָה אוֹתָהּ בְּקִנְיָן גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ: ״וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם וְגוֹ׳ כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ״. וְאִם יִרְצֶה פַּרְעֹה לְהָבִיא פּוֹעֲלִים וְלַעֲבֹד הָאֲדָמָה לִזְכוּתוֹ וּלְאַחְרָיוּתוֹ, עָשֹׂה יַעֲשֶׂה, מַה שֶׁאֵין כֵּן גּוּפָם שֶׁל מִצְרִים לֹא אָמַר שֶׁקָּנָה קִנְיָן גָּמוּר. וַהֲגַם שֶׁאָמַר ״הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם״, פֵּרוּשׁ כְּקִנְיַן שָׂכִיר לְדָבָר הַמֻּזְכָּר בְּדִבְרֵי יוֹסֵף ״הֵא לָכֶם זֶרַע״ וְגוֹ׳. וְטַעְמוֹ שֶׁל יוֹסֵף כִּי מַה יּוֹעִיל בָּאֲדָמָה אִם אֵין עוֹבֵד, לָזֶה נִתְחַכֵּם לִקְנוֹתָם לְחַיְּבָם עַל הָעֲבוֹדָה.