וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם׃

וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף הָא אֲנָא מָאִית וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדְכוֹן וְיָתֵיב יָתְכוֹן לְאַרְעָא דַאֲבָהַתְכוֹן

הנה אנכי מת - ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמר לאברהם.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵת. הִנְנִי מְצַוֶּה בִּשְׁעַת מִיתָה וּמְקַיֵּם הַמַּתָּנָה שֶׁנָּתַתִּי:

וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ. וְשָׁם תִּתְקַיֵּם מַתְּנָתוֹ.

[הנה אנכי מת העתיד להיות מת].

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וְהָיָה אֱלֹהִים וְגוֹ׳. כַּוָּנַת אָמְרוֹ אָנֹכִי מֵת וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ כִּי בְּמוֹת יַעֲקֹב תִּסְתַּלֵּק הַשְּׁכִינָה מִבֵּינֵיהֶם, אֶלָּא אֲפִלּוּ יָמוּת - יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּהֶם. וְאָמְרוֹ וְהֵשִׁיב וְגוֹ׳ הוֹדִיעוֹ שֶׁיִּהְיוּ נִפְקָדִים לָשׁוּב שְׁבוּתָם בְּאֵין סָפֵק בַּדָּבָר. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם כִּי הָאָרֶץ לָאָבוֹת נִתְּנָה וְהֵם זָכוּ בָהּ לֹא לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וּמֵעַתָּה יֵשׁ בְּיָדִי לָתֵת לְךָ שְׁכֶם אַחַד וְגוֹ׳ כִּי בָּזֶה תֻּצְדַּק הַנְּתִינָה מִמֶּנּוּ אֵלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ וְגוֹ׳. וְגַם לְדִבְרֵי רַזַ״ל (בראשית רבה צ״ז:ו) כִּי שְׁכֶם זוֹ כְּמַשְׁמָעָהּ שֶׁבָּאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב עַל חֲלָלֶיהָ, אַף עַל פִּי כֵן זוּלַת זְכוּת אָבוֹת בָּאָרֶץ לֹא יִזְכֶּה בָּהּ יַעֲקֹב וְלֹא בָּנָיו.