וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי׃ {פ}

ואני נתתי לך. לְפִי שֶׁאַתָּה טוֹרֵחַ לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתִי, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לְךָ נַחֲלָה שֶׁתִּקָּבֵר בָּהּ, וְאֵי זוֹ? זוֹ שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (יהושע כ"ד):

שכם אחד על אחיך. שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ:

בחרבי ובקשתי. כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן; דָּבָר אַחֵר שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים, וּשְׁכֶם לְשׁוֹן חֵלֶק הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהילים כ"א) - תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס'), דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה (הושע ו') - אִישׁ חֶלְקוֹ; לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג'):

אשר לקחתי מיד האמרי. מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו:

בחרבי ובקשתי. הִיא חָכְמָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ:

וַאֲנָא יְהָבִית לָךְ חוּלַק חַד יַתִּיר עַל אַחָיךְ דִּי נְסֵיבִית מִידָא דֶאֱמוֹרָאָה בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי

שכם אחד. יש אומרים כי על עיר שכם רמז, כי גם היא היתה לבני יוסף,

וטעם בחרבי ובקשתי על השם כאשר אמר דוד "מגיני וקרן ישעי" (תהלים יח, ג, ש"ב כב ג), והנכון בעיני שפי' שכם אחד חלק אחד, והוא ממשפחת "על שכמם" (שמות יב, לד) "ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט),

על אחיך, נוסף על אחיך,

וטעם אשר לקחתי אשר יקחו ישראל בחרבם ובקשתם, והזכיר האמורי בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו הלא תראה אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים אמר יהושע "לתת אותנו ביד האמורי" (יהושע ז ז), ואל תתמה על מלת לקחתי, כי לאחר שהשם נתנה בפה לאברהם, הם יחשבו שהוא שלהם, וכן נאמר ליעקב "לך אתננה ולזרעך" (בראשית יג טו):

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אַחֲרֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַעֲשָׂאָם שְׁנֵי שְׁבָטִים, חָזַר עַל יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם בַּגָּלוּת, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִכָּל צָרָה, וְתִפְרוּ וְתִרְבּוּ מְאֹד, וְיָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם לִנְחֹל אוֹתָהּ, וַאֲנִי כְּבָר נָתַתִּי לְךָ בָּאָרֶץ הַהִיא הַחֵלֶק הָאֶחָד אֲשֶׁר בְּיָדִי לָתֵת, וְהוּא חֵלֶק הַבְּכוֹרָה, לִהְיוֹתְךָ בּוֹ יָתֵר עַל אַחֶיךָ, מִיּוֹם שֶׁלָּקַחְתִּי אוֹתוֹ מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. וְזֶה כֻּלּוֹ פִּיּוּס לְיוֹסֵף וְאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ, כִּי הוֹדִיעוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַבְּכוֹרָה לִהְיוֹת בָּנָיו מֵעַתָּה מִתְבָּרְכִים לְהֵעָשׂוֹת שְׁנֵי שְׁבָטִים גַּם בְּדִגְלֵי הַמִּדְבָּר וַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, וְגַם הַחֵלֶק אֲשֶׁר לוֹ בַּנַּחֲלָה נָתַן לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ כַּאֲשֶׁר יִכְבְּשׁוּ הָאָרֶץ בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת וּבְמִלְחָמָה. וְהִנֵּה אָמַר לוֹ, עָשִׂיתִי עִמְּךָ כָּל הַטּוֹבָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ לְעֵת שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ, כִּי אֵין בִּרְשׁוּת יַעֲקֹב בָּאָרֶץ רַק שְׁכֶם אֶחָד, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִגְזֹל מֵאֶחָד מִבָּנָיו אֶת נַחֲלָתוֹ, רַק הַבְּכוֹרָה הָיְתָה לוֹ לָתֵת אוֹתָהּ לַטּוֹב בְּעֵינָיו, וְהִנֵּה נָתַן אוֹתָהּ אֵלָיו:

וְטַעַם מִיַּד הָאֱמוֹרִי כִּי יִשְׂרָאֵל לָקְחוּ הָאָרֶץ תְּחִלָּה מִיַּד הָאֱמוֹרִי, כִּי סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי הָיוּ, וְהַמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ הָיְתָה לְבָנָיו שֶׁל יוֹסֵף עִם הָאֱמוֹרִי הִיא מִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ עִמָּם וּבָם נַעֲשָׂה הַנֵּס הַגָּדוֹל, כְּדִכְתִיב (יהושע י יב) "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', וּמִיַּד הָאֱמוֹרִי הָיָה חֵלֶק וְנַחֲלָה לִבְנֵי יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לב לט) "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ", וְגַם בְּנֵי אֶפְרַיִם נָחֲלוּ בִּגְבוּל הָאֱמוֹרִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים א לה) "וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס":

וְטַעַם בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי כִּי הָאָרֶץ לֹא תִּכָּבֵשׁ לָהֶם רַק בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת, יִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יהושע יא יט כ) "לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם". וִייַחֵס הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת אֵלָיו, כִּי זְכוּתוֹ הִיא הָעוֹשָׂה עִמָּם מִלְחָמָה, וְהוּא הַנִּלְחָם לָהֶם לֹא הֵם עַצְמָם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים מד ד) "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם", וְזֶהוּ בִּזְכוּת הָאָבוֹת, כִּי עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת "יְמִינְךָ" לְאַבְרָהָם, "וּזְרוֹעֲךָ" לְיִצְחָק, "וְאוֹר פָּנֶיךָ" לְיַעֲקֹב. וְקָרוֹב אֵלַי עוֹד שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ הַנְּבִיאִים, נָטָה יָדוֹ בַּחֶרֶב כְּנֶגֶד אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי וְזָרַק שָׁם חִצִּים לִהְיוֹתָהּ נִכְבֶּשֶׁת לְבָנָיו, כְּעִנְיָן שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע "וַיָּשֶׂם יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר" (מלכים ב יג טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר הַכָּתוּב כֵּן, יִרְמְזֶנּוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה טַעַם אָמְרוֹ "לָקַחְתִּי", כִּי מֵאָז לֻקְּחָה הָאָרֶץ לְבָנָיו:

ואני - באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ, אשר אני ובני עתידים לקחת.

מיד האמורי בחרבי ובקשתי - במלחמת יהושע. ואף על פי שכתוב ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר וכמו שאמרו חכמים: צרעה לא עברה את הירדן. וכתיב ביהושע: ואשלח לפניכם את הצרעה. ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לא בחרבך ולא בקשתך זכותו של יעקב גרם להם.

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ. וַאֲנִי הִנֵּה אָמְנָם לֹא עָבַרְתִּי נַחֲלָה כְּלָל כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אֶחָד עַל אַחֶיךָ בָּאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם, בִּלְעָדִי כִּי נָתַתִּי לְךָ מַה שֶׁלָּקַחְתִּי מִיַּד מִי שֶׁהוּא אֱמוֹרִי בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים וּבַעַל אֲמִירָה שֶׁאוֹמֵר הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינוֹ עוֹשֶׂה לְהֵיטִיב, וְזֶה הוּא עֵשָׂו כְּשֶׁקָּנִיתִי הַבְּכוֹרָה מִמֶּנּוּ, כִּי לוּלֵא זֶה לֹא הָיָה לְאַחֶיךָ בִּירוּשַׁת הָאָבוֹת כָּל כָּךְ חֵלֶק בָּאָרֶץ.

בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. בְּחָכְמָתִי וּבִינָתִי שֶׁהֵם חַרְבָּם וְקַשְׁתָּם שֶׁל צַדִּיקִים, כְּאָמְרוֹ "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר" (תהלים מה:ד), וּכְבָר בֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סג.) הַהוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הוּא דִּכְתִיב, וּכְעִנְיָן עַל הֵפֶךְ זֶה "שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה" (תהלים נז:ה), וּכְעִנְיָן "וַיִּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר" (ירמיהו ט:ב).

שכם אחד האל״‎ף בפת״‎ח.

אשר לקחתי אשר עתיד אני לקחת בימי יהושע במלחמות חרב וקשת, כמו נתתי כסף השדה שהוא כמו ואתן. ועוד שחשובה היא בעיני יעקב כאילו לקחה כבר מאחר שהבטיחו הקב״‎ה עליה והא דנקט מיד האמורי ולא אומה אחרת משום שהיה גבור מכולם שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. ד״‎א על הקב״‎ה הוא אומר בחרבי ובקשתי דוגמת נושע בה׳‎ מגן עזרך ואשר חרב גאותך. כאן פרש״‎י כשהרגו שמעון ולוי את אנשי העיר נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וכו׳‎ אבל לאו נזדווגו כדכתיב ולא רדפו אחרי בני יעקב.