וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

ואגידה לכם. בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אַחֵרִים:

וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹהִי וַאֲמַר אִתְכַּנָשׁוּ וַאֲחַוֵּי לְכוֹן יָת דִּי יְעָרַע יָתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָּא

את אשר יקרא אתכם. דבר הנביא לעתיד, ותעו האומרים שהם ברכות בעבור שמצאו בסוף "ויברך אותם" (בראשית מט כח), ואיה ברכות ראובן שמעון ולוי, ועל דרך הנבואה אמר "וזאת אשר דבר להם אביהם ואחר כן ברך אותם, ולא הזכיר הכתוב הברכות:

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, כִּי יַעֲקֹב יִרְמֹז אֵלָיו בִּדְבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים", וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (פסחים נו) שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, כִּי לְדִבְרֵי הַכֹּל אַחֲרִית הַיָּמִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הֵם:

ויקרא יעקב - שלח בשבילם.

האספו - כי שבעים נפש הגדילו באלו שבע עשרה שנה ונעשה עם רב, וכדברי רבותינו (לשש) מאות אלף.

את אשר יקרא אתכם - ענין גבורתם ונחלתם.

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. לְקֵץ הַיָּמִין בְּבוֹא גּוֹאֵל, שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרִית יְמֵי הָאוּמּוֹת אוֹיְבֵי ה' וּמַלְכוּתָם, שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם עַד סוֹף מְלוֹאָהּ, כְּאָמְרוֹ "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה" (ירמיהו מו:כח), וְכָזֶה דִּבֵּר בִּלְעָם בְּאָמְרוֹ "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (במדבר כד:יד), כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד:יז), וְכֵן הַנְּבִיאִים בְּאָמְרָם "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (מיכה ד:א), וְזֶה הִגִּיד יַעֲקֹב בָּזֶה בְּאָמְרוֹ כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְכוּ':

אשר יקרא אתכם העתידות לבוא עליכם אבל אינן ברכות שהרי לא מצינו שברך את ראובן ושמעון ולוי, ומה שכתוב וזאת אשר דבר להם אביהם ה״‎ק וזאת אשר אמרנו הוא אשר דבר להם ואח״‎כ בירך אותם ולא פי׳‎ במה ברכם.

באחרית הימים ימים לא נאמר אלא הימים הם מבוארים כבר שקבע הקב״‎ה לאברהם זקני זמן עבדות ד׳‎ מאות שנה בברית בין הבתרים.

הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְגוֹ׳. וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר לְשׁוֹן קִבּוּץ ״הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין פסחים נו.) בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת הַקֵּץ וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה לְשׁוֹן אֲסִיפָה שַׁיָּךְ לְמִי שֶׁעוֹמֵד בַּחוּץ בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה וְנֶאֱסָף לְתוֹךְ הַבַּיִת לְמָקוֹם צָנוּעַ, כְּמוֹ ״וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ (דברים כב ב) ״וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה״ (שופטים יט יח), וְכֵן רַבִּים. אֲבָל לְשׁוֹן קִבּוּץ מוֹרֶה עַל אֲנָשִׁים מְפֻזָּרִים שֶׁיִּתְקַבְּצוּ לְמָקוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה וּבָקְעֵי בּוֹ רַבִּים. כָּךְ מִתְּחִלָּה בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת סוֹד הַקֵּץ, וְאֵין רָאוּי לְגַלּוֹת דְּבַר סוֹד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּן יִשְׁמַע מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כִּי ״סוֹד ה׳ לִירֵאָיו״ (תהלים כה יד) דַּוְקָא. עַל כֵּן אָמַר ״הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״ (בראשית מט א) לְעֵת קֵץ. וּמִיָּד הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּסְתַּם מִמֶּנּוּ הַקֵּץ, עַל כֵּן חָזַר מִלְּשׁוֹן אֲסִיפָה וְאָמַר ״הִקָּבְצוּ בְּנֵי יַעֲקֹב״ (בראשית מט ב) לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם סוֹד וְיָכוֹל לְדַבֵּר מֵהֶם בָּרַבִּים. וְהִזְכִּיר פַּעֲמַיִם ״וְשִׁמְעוּ״, כִּי לִקְצָתָם הָיָה מְדַבֵּר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים וְתוֹכָחוֹת, כְּמוֹ לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְעַל זֶה אָמַר ״וְשִׁמְעוּ בְנֵי יַעֲקֹב״. וְלִקְצָתָם הָיָה מַגִּיד עֲתִידוֹת, וְעַל זֶה אָמַר ״וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם״ (בראשית מט ב), כִּי הַגָּדַת הָעֲתִידוֹת תָּלוּי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו, הַמְיֻחָס לְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, כִּי שֵׁם זֶה רוּחָנִי. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.