מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃

מאל אביך. הָיְתָה לְךָ זֹאת וְהוּא יַעְזְרֶךָּ:

ואת שדי. וְעִם הַקָּבָּ"ה הָיָה לִבְּךָ כְּשֶׁלֹּא שָׁמַעְתָ לְדִבְרֵי אֲדוֹנָתְךָ, וְהוּא יְבָרְכֶךָּ:

ברכת שדים ורחם. בִּרְכָתָא דְּאַבָּא וּדְאִמָּא, כְּלוֹמַר, יִתְבָּרְכוּ הַמּוֹלִידִים וְהַיּוֹלְדוֹת, שֶׁיִּהְיוּ הַזְּכָרִים מַזְרִיעִין טִפָּה הָרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְהַנְּקֵבוֹת לֹא יְשַׁכְּלוּ אֶת רֶחֶם שֶׁלָּהֶן לְהַפִּיל עֻבָּרֵיהֶן:

שדים. יָרֹה יִיָּרֶה מְתַּרְגְּמִינַן אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדִי, אַף שָׁדַיִם כָּאן עַל שֵׁם שֶׁהַזֶּרַע יוֹרֶה כַּחֵץ:

מֵימַר אֱלָהָא דְאָבוּךְ יְהֵי בְסַעְדָךְ וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ בִּרְכַן דְּנַחֲתָן מִטַּלָּא דִשְׁמַיָּא מִלְעֵלָא בִּרְכַן דְנַגְדַן מִמַעֲמַקֵי אַרְעָא מִלְרָע בִּרְכְּתָא דְאָבוּךְ וּדְאִמָּךְ

מאל אביך. על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה והטעם זה הכח שהיה בידך מאל אביך היה והוא יעזרך ומ"ם "מאל" משרת עצמו ואחר עמו, כמו "באל שדי ושמי ד'" (שמות ו, ג) והנה הטעם כפול ומאת שדי והוא יברך אותך, והגאון פי', אשאל מאל אביך, ויתכן היות ברכת שמים דבק עם מאל אביך, והטעם יתברר במלת תהיין,

ברכת תהום כאשר אמר משה וממגד ארץ (דבר' לג טז) גם תהום לשון נקבה וכן "תהום רוממתחו" (יחז' לא ד), וכן טעמו שירדו גשמים ממעל בארצו, וירבו המעיינות והנחלים מתהום שהיא רובצת מתחת לארץ:

ברכות שדים ורחם. דמה השדים לשמים והרחם לתהום, והטעם שירבו בניו, והפך זה "רחם משכיל ושדים צומקים" (הושע ט יד):

מאל אביך - בא לך כל זה. והוא יעזרך.

ברכות תהום - שהתהום עולה ומשקה את הארץ.

ברכות שדים - שלא יהא השדים צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב.

ורחם - ואף בתוך הרחם לא ימותו העוברים, ולעניין הקללה כתיב למפרע: תן להם רחם משכיל ואפילו כשיגדלו יהיו השדים צומקים. ולא זו אף זו.

מֵאֵל אָבִיךָ. וְגַם כֵּן הָיָה לְךָ זֶה מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בַּאֲשֶׁר הוּא אֵל אָבִיךָ, שֶׁאָמַר לִי שֶׁהַמַּעֲלָה תִּהְיֶה לְזַרְעִי אַחַר הַשִּׁפְלוּת, כְּאָמְרוֹ "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ" (בראשית כח:יד).

וְיַעְזְרֶךָּ. שֶׁלֹּא תִּפּוֹל עוֹד.

וְאֵת שַׁדָּי. וּמֵאֵת אֵל שַׁדַּי שֶׁאָמַר לִי "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמְּךָ" (בראשית לה:יא), מֵאִתּוֹ הָיְתָה לְךָ זֹאת הַמַּעֲלָה.

וִיבָרְכֶךָּ. בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, לֹא כְּבִרְכָתוֹ לִמְנַשֶּׁה וּלְאֶפְרַיִם שֶׁהָיְתָה עַל־יְדֵי הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל (בראשית מח:טז), וְלֹא כְּבִרְכַּת יִצְחָק לְעֵשָׂו וּבִרְכַּת מֹשֶׁה לְבָאֵי הָאָרֶץ שֶׁהָיְתָה מִפִּי אָדָם, אֲבָל הוּא יִהְיֶה הַמְבָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אוֹתְךָ". וְכֵן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל קוֹדֶם חֶטְאָם בַּמְרַגְּלִים כְּאָמְרוֹ "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (דברים א:יא):

בִּרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעָל. בְּאוֹפֶן שֶׁמִּסְפַּר יָמֶיךָ יְמֻלָּא (שמות כג:כז).

בִּרְכוֹת תְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת. וְהֵם בְּרָכוֹת בַּמְּזוֹנוֹת וּבַמָּמוֹן:

בִּרְכוֹת שָׁדַיִם וָרָחַם. וְהֵם בְּרָכוֹת בַּבָּנִים, עַל הֵפֶךְ "רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צוֹמְקִים" (הושע ט:יד):

ברכת שדים ורחם דימה שמים לשדים, וארץ לרחם. ד״‎א ברכת שדים שלא יהי צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב. ורחם אף בתוך הרחם לא ימות העובר כאן הקדים שדים לרחם לפי שדרך החלב לבא בשדי האשה לפני לידתה אבל הושע אמר תן להם רחם משכיל קודם שאמר ושדים צומקים. כלומר תן להם שלא ילדו ואם ילדו יצמקו שדיהן ולא יוכלו להניק.

מֵאֵל אָבִיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ כִּי מֵאֱלֹהֵי אָבִיו הוּא שֶׁהִשִּׂיג הַמֻּשָּׂג אֵלָיו, וְרָמַז כִּי בִּזְכוּת אָבִיו הָיָה הַדָּבָר. וְהִתְפַּלֵּל שֶׁכְּמוֹ כֵן תָּמִיד יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְיַעְזְרֶךָּ. וְאָמְרוֹ וְאֵת שַׁדַּי פֵּרוּשׁ גַּם שֵׁם שַׁדַּי שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁבְּסַעַד בְּחִינַת נֶפֶשׁ יוֹסֵף כַּיָּדוּעַ לִמְבִינֵי סוֹדֵי הַתּוֹרָה, גַּם זֶה הָיָה בְּעֶזְרוֹ לְהַצִּילוֹ מִבַּת אֵל נֵכָר וּבֵרְכוֹ בּוֹ.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְיַעְזְרֶךָּ וִיבָרְכֶךָּ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁהֲגַם שֶׁאֵל עֲזָרוֹ וְשַׁדַּי שִׂגְּבוֹ לְהִנָּצֵל מִן הַחֵטְא, אַף עַל פִּי כֵן מַחְזִיקִים לוֹ טוֹבָה עַל הַדָּבָר, וְהֵם בְּעֶזְרוֹ וּמְבָרְכִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מִמֶּנּוּ הָיָה הַדָּבָר. וְלֶךְ נָא רְאֵה מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (תהילים לז:לג) בְּפָסוּק ״ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ״.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות י.) הַתּוֹלֶה בִּזְכוּת אֲחֵרִים תּוֹלִין לוֹ בִּזְכוּת עַצְמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ מֵאֵל אָבִיךָ תָּלִיתָ הַהֲטָבָה הַמֻּשֶּׂגֶת לְךָ שֶׁהִיא מִזְּכוּת אָבִיךָ, בָּזֶה ״וְיַעְזְרֶךָּ״, פֵּרוּשׁ יִתְכַּנֶּה הָעֵזֶר לְךָ בִּזְכוּתְךָ.

עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא נח:) אֵין עוֹשִׂין נֵס אֶלָּא לְמִי שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד בְּצִדְקוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ מֵאֵל אָבִיךָ הָיָה לְךָ דָּבָר זֶה, וּמֵעַתָּה וְיַעְזְרֶךָּ לְבַל תִּכָּשֵׁל בִּדְבַר כִּעוּר לְהַעֲמִיד נִסּוֹ בְּמָקוֹם נֶאֱמָן.