שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃

שמעון ולוי אחים. בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, מִי הֵם? אִ"תֹּ רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ; אִ"תֹּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְגוֹ', יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם; עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם אַחִים:

כלי חמס. אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה, חָמָס הוּא בִידֵיהֶם - מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא - וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ:

מכרתיהם. לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר, תַּנְחוּמָא. דָּבָר אַחֵר מְכֵרֹתֵיהֶם - בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ (יחזקאל טז), וְזֶהוּ תַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין גַּבְרִין גִּבָּרִין בְּאַרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבָדוּ גְּבוּרָא

שמעון ולוי אחים. בעבור מעשה שכם:

מכרותיהם. י"א מן הכרת פניהם (ישעי' ג ט), ואיננו נכון בדקדוק, וי"א קניניהם, כמו "תכרו מאתם" (דבר' ב, ו,), ואין תכרו כי אם מלשון חפירה, וי"א מלשון מכירה שמכרו עצמן כמו עם חרף נפשו למות (שופ' ה יח), והנכון בעיני שהוא מגזרת "מְכרֹותַיִךְ" (יחז' טז ג), והוא חסר בית כמו הנמצא בית ד' (מ"ב טז ח), "אשר צויתי מעון" (ש"א ב כט), והטעם על החמס שעשו, שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית הרגום במרמה:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים יֹאמַר בַּעֲלֵי אַחְוָה, כִּי יֵחַם לִבָּם עַל אֲחוֹתָם. יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, כִּי בְּקִנְאָתָם עַל הָאַחְוָה עָשׂוּ מָה שֶׁעָשׂוּ, לוֹמַר שֶׁאֵין רְאוּיִים לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל, וְלֹא הַחֵטְא רָאוּי לִמָּחֵל, כִּי הוּא חָמָס. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁאָמַר כִּי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים גְּמוּרִים, דּוֹמִים וּמִתְאַחִים זֶה לָזֶה בַּעֲצָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (בראשית לד יג), כִּי יַעֲקֹב קָצַף עַל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּהָרְגָם אַנְשֵׁי הָעִיר בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ חָמָס, כִּי הֵם לֹא חָטְאוּ לָהֶם כְּלָל וּבָאוּ בִּבְרִית וְנִמּוֹלוּ, וְאוּלַי יָשׁוּבוּ אֶל ה' וְיִהְיוּ כֻּלָּם בִּכְלַל אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם, וּמִן הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. וְעוֹד חָרָה לוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כִּי בַּעֲצָתוֹ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, וְיִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַנָּבִיא חָמָס וָשֹׁד. וְזֶה טַעַם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי הִתְנַצְּלוּת שֶׁלֹּא הָיָה בְּסוֹדָם בַּעֲנוֹתָם בְּמִרְמָה, וּבִקְהָלָם לֹא נִתְיַחֵד כְּשֶׁבָּאוּ עַל הָעִיר וַהֲרָגוּם. וְלָכֵן יְקַלֵּל אַפָּם וְעֶבְרָתָם. וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "בְּרָזֵיהוֹן לָא הֲוָת נַפְשִׁי בְּאִיתְכַּנֹּשֵׁיהוֹן לִמְהָךְ" וְכוּ'.

וּפֵרוּשׁ כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ט:ה') וְכָל הַמְּפָרְשִׁים (ראב"ע, רש"י, רד"ק) כְּלֵי חָמָס מְגוּרוֹתֵיהֶם, וְכֵן (יחזקאל טז ג): "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ", וְכֵן (יחזקאל כט יד): "עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם", אָמְרוּ כִּי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁעָשׂוּ חָמָס בְּאֶרֶץ מְגוּרוֹתֵיהֶם. וְאִם כֵּן, יִהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב: כְּלֵי חָמָס לָהֶם בִּמְגוּרוֹתֵיהֶם. וְיִקְרָא אוֹתָהּ "אֶרֶץ מְגוּרוֹתֵיהֶם", שֶׁגָּרוּ בָּהּ אַחֲרֵי כֵן. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי יֹאמַר כְּלֵי חָמָס הֵם מְגוּרוֹתֵיהֶם, חַיֵּיהֶם, כִּלְשׁוֹן (בראשית מז ט): "יְמֵי מְגוּרַי"; יֹאמַר, כִּי כְּלֵי הֶחָמָס עַצְמָם הֵם מְגוּרֵיהֶם, כִּי בָם יִחְיוּ וְיִזּוֹנוּ. וְדוֹמֶה לָזֶה (איוב כד ה): "עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים". וּבַעֲבוּר זֶה (בראשית מט ז) יְחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, שֶׁלֹּא יִוָּסְדוּ; וִיפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִקָּהֲלוּ. וַיְהִי לָהֶם כֵּן, כִּי נַחֲלַת שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה, כְּדִכְתִיב (יהושע יט א): "וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה", וְהָיוּ עָרֵיהֶם מְחֻלָּקוֹת זוֹ מִזּוֹ בְּכָל שֵׁבֶט יְהוּדָה, וְנַחֲלַת לֵוִי, עָרֵי מִקְלָט מְנֻפָּצוֹת בְּכָל יִשְׂרָאֵל.

מכרותיהם - אַחֲוֹתֵיהֶם כפל לשון של שמעון ולוי אחים כלומר, שמעון ולוי אחים היו לרעה.

כלי חמס - הייתה אַחֲוָתָם מכרותיך ומולדתיך לשון קרובים, אבל מְכֵרוֹתֵיהֶם משקל דגש הוא, כמו מסיבותיהם לשון קורבה, אבל הריש במקום החירק נהפכת לציר"י הוא קמץ קטן, כמו בֵּרֵךְ תחת בִּרֵךְ איבד ושיבר. וכן: חרף ה'. ושרת את אחיו, כלם משקל דגש מכרותיהם לוד פרנטייש בלע"ז.

אַחִים. וְהָיָה הַכָּבוֹד הָרָאוּי לִרְאוּבֵן רָאוּי לָהֶם בְּנָפְלוֹ מִמֶּנּוּ.

אָמְנָם כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. וְזֶה לֹא יָאוּת לְמֶלֶךְ אֲשֶׁר בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ (משלי כט:ד), לָכֵן לֹא יָאוּת מַלְכוּת לְשׁוּם אֶחָד מִשְּׁנֵיכֶם.

שמעון ולוי אחים לפי שהיו תמיד בעצה אחת דבר להם בבת אחת מה שלא עשה לשאר אחים.

כלי חמס מכרתיהם הכרתם זה עם זה כלי חמס הוא, כמה חמסים יוצאים מתוך עצתם.

מכרתיהם לשון איש מאת מכרו.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. שְׁנֵיהֶם כְּאָח לְצָרָה יִוָּלֵד, הִתְחִיל בְּשִׁבְחָם כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד כה) וַיִּקְחוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם עָלֶיהָ נִקְרְאוּ אֲחֵי דִינָה, וְזֶה בֶּאֱמֶת שֶׁבַח לָהֶם שֶׁנִּכְנְסוּ בָּעֳבִי הַקּוֹרָה בַּעֲבוּר אֲחוֹתָם, אַךְ שֶׁלֹּא יָפֶה עָשׂוּ מַה שֶּׁגָּזְלוּ כָּל הָעִיר, כִּי זֶה כְּלֵי חָמָס הוּא וְאֵין הַנְּקָמָה תָּלוּי בָּזֶה. וְעַל שֶׁהִמְתִּיקוּ סוֹד יַחַד וְנִקְהֲלוּ עַל כָּל הָעִיר אָמַר ״בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי וּבִקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי״ (בראשית מט ו), כִּי ״בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ״ (בראשית מט ו) - זֶהוּ טַעַם עַל שֶׁהִתְחִיל בְּשֶׁבַח, לוֹמַר שֶׁלָּבְשׁוּ קִנְאָה בַּעֲבוּר אֲחוֹתָם וְהָרְגוּ כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד. ״וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר״ (בראשית מט ו) - הַיְינוּ הַחוֹמָה כְּתַרְגּוּמוֹ, וְזֶה טַעַם עַל שֶׁמְּסַיֵּם בִּגְנוּת, וְאָמַר ״כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״ (בראשית מט ה), כִּי דָּבָר זֶה אֵינוֹ תָּלוּי בְּאַף וּבִנְקָמָה, אֶלָּא מֵרְצוֹנָם הַטּוֹב עִקְּרוּ הַחוֹמָה לְקַעֲקֵעַ כָּל הָעִיר וְלַחֲמֹס כָּל אֲשֶׁר לָהֶם.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וְגוֹ׳. אָמְרוֹ אַחִים כִּי יֶשְׁנָם בְּאַחְוָה בְּטִבְעָם וְדַעַת אַחַת שָׁוָה כְּדַעַת אַחִים, וְדָבָר זֶה לֹא יִשְׁוֶה בְּכָל אַחִים. אוֹ יִרְצֶה לָתֵת טַעַם לְמַעֲשֵׂיהֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּמַעֲשֵׂה שְׁכֶם וּבְמַעֲשֵׂה יוֹסֵף, וְאָמַר שֶׁטִּבְעָם בְּתִגְבּוֹרֶת יְסוֹד הָאֵשׁ. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כב:) שָׁאוּל בְּאַחַת וְעָלְתָה לוֹ הַמְּלוּכָה מִמֶּנּוּ, וְדָוִד בְּכַמָּה וְלֹא עָלְתָה לוֹ. וְהַטַּעַם הוּא לְצַד כִּי שָׁאוּל טִבְעוֹ מָזוּג וְדָוִד טִבְעוֹ חַם, כְּאָמְרוֹ (שמואל א טז:יב) ״וְהוּא אַדְמוֹנִי״. וַה׳ דָּן אֶת הָאָדָם כְּפִי הַרְכָּבָתוֹ, כִּי מִי שֶׁגּוֹבֵר בּוֹ יְסוֹד הָאֵשׁ, עִם הֱיוֹת שֶׁיִּתְעַצֵּם בְּכָל עֹצֶם הַזְּרִיזוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לֹא יִמָּלֵט מֵהַשִּׁגָּיוֹן. וּבְחֵלֶק מוּעָט מֵהִתְעַצְּמוּתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם מָזוּג יַרְוִיחַ עַצְמוֹ מִשְּׁגִיאוֹת. וְאָמַר כִּי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים לְשׁוֹן חוֹם, וְלָזֶה קִלֵּל לְאַפָּם וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה, וְיָדוּעַ הוּא כִּי הָאַף וְהָעֶבְרָה תִּגְדַּל מִיסוֹד הָאֵשׁ כְּשֶׁיִּתְרַבֶּה.

וְאָמַר כִּי לְצַד שֶׁהֵם בְּתִגְבֹּרֶת הַחוֹם, לָזֶה כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. וְדִמָּה מַעֲשֵׂיהֶם לִכְלֵי חָמָס, לוֹמַר כִּי לֹא יָרְשׁוּ כְּלֵיהֶם מִשֹּׁרֶשׁ נֶפֶשׁ הַמּוֹלִיד, אֶלָּא כְּלֵי חָמָס הֵם דְּבָרִים הַמּוּכָּרִים לָהֶם. וּפֵרוּשׁ מְכֵרֹתֵיהֶם לְשׁוֹן הַכָּרָה, שֶׁלֹּא פָּעַל בָּהּ לָהֶם מֵאֲבִיהֶם אֶלָּא הַגְבָּרַת הָאֵשׁ, אֲבָל הֵם מֵאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה עָשׂוּ מַעֲשִׂים בִּלְתִּי נְכוֹנִים כְּמַעֲשֵׂה יוֹסֵף.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כְּלֵי חָמָס וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הַמֶּכֶר שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף חָמָס מְכָרוּהוּ עַל מַה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב לָהֶם בַּדִּין. וַהֲגַם שֶׁכָּל הָאַחִים מְכָרוּהוּ, כְּשֶׁתַּשְׂכִּיל תִּרְאֶה שֶׁהֵם הָיוּ הָעִקָּר, מִתְּחִלָּה בְּבוֹאוֹ אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צט,ו) שֶׁהֵם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וְהֵם שֶׁיָּעֲצוּ עָלָיו הֲרִיגָה, וְהַכֹּל הָיָה מֵהֶם, וְכֵן הוּא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.