פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃ {פ}

פחז כמים. הַפַּחַז וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר מִהַרְתָּ לְהַרְאוֹת כַּעַסְךָ כַּמַּיִם הַלָּלוּ הַמְמַהֲרִים לִמְרוּצָתָם, לְכָךְ

אל תותר. אַל תַּרְבֶּה לִטֹּל כָּל הַיְתֵרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ רְאוּיוֹת לְךָ, וּמַהוּ הַפַּחַז אֲשֶׁר פָּחַזְתָּ? כי עלית משכבי אביך:

אז חללת. אוֹתוֹ שֶׁעָלָה עַל יְצוּעִי - וְהִיא שְׁכִינָה שֶׁהָיָה דַרְכָּהּ לִהְיוֹת עוֹלָה עַל יְצוּעִי:

פחז שֵׁם דָּבָר הוּא, לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, וְכֻלּוֹ נָקוּד פַּתָּח, וְאִלּוּ הָיָה לְשׁוֹן עָבָר, הָיָה נָקוּד חֶצְיוֹ קָמָץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח וְטַעְמוֹ לְמַטָּה:

יצועי. לְשׁוֹן מִשְׁכָּב, עַל שֵׁם שֶׁמַּצִּיעִים אוֹתוֹ עַל יְדֵי לְבָדִין וּסְדִינִין; וְהַרְבֵּה דּוֹמִים לוֹ אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי (תהילים קל"ב); אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי (שם ס"ג):

עַל דַאֲזַלְתָּא לָקֳבֵל אַפָּיךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהֲנֵיתָא חוֹלָק יַתִּיר לָא תִסַּב אֲרֵי סְלֶקְתָּא בֵּית מִשְׁכָּבֵי אָבוּךְ בְּכֵן אֲחֶלְתָּא לְשִׁוּוּיִי בְּרִי סְלֶקְתָּא

פחז, בעבור שפחזת כמים:

אל תותר. לא יהיה לך יתרון, והיה ראוי להיות אַל תּוּתַר בשורק הוי"ו, ואחרים אמרו רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום רק על דעתי שלא תמצא מלת אל רק במקום צווי, ואעפ"י שנמצא ודרך נתיבה אל-מות (משלי יב כח) ואיננו צווי, ופי' אל תבקש יתרון אפילו פחז כמים, ויהיה משקל תותר זכור מלחמה אל תוסף (איוב מ לב), והגאון אמר אפילו דבר רק כמים לא יהיה לך יתרון, ופחז מגזרת אנשים רקים ופוחזים (שופ' ט ד), ואין פוחזים הפוך:

אז חללת. מיום שחללת נסתלק יצועי, כאלו אמר עלה מעלי, גם תמצא מלת "עלה" כרת, כמו אומר "אלי אל תעלני בחצי ימי" (תהלים קב כה), וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים (דה"א ה' א) ובחללו יצועי אביו, ואמר על יהודה שהוא הנגיד והבכורה ליוסף, וי"מ ולא להתייחש לבכורה, שיהא תחלת המספר מראובן:

פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר פַּחַז שֵׁם דָּבָר, מִן "אֲנָשִׁים רֵקִים וּפוֹחֲזִים" (שופטים ט ד), רֵיקִים וְנִמְהָרִים קַלֵּי הַדַּעַת. וְרַבּוֹתֵינוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ תָּדִיר (נדרים ט), נִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי וּפָחַז יִצְרִי עָלַי, כְּלוֹמַר קָפַץ יִצְרִי עָלַי; וְאָמְרוּ עוֹד (סנהדרין נז), אֲפִיחְזַיְהוּ הוּא דְּקָא מְגַלֵּי, כְּלוֹמַר קַלּוּת דַּעְתָּם; עַמָּא פְּחִיזָא דְּאַקְדְּמֵהּ פֻּמֵּהּ לְאֻדְנֵהּ עֲדַיִן בְּפַחְזוּתַיְכוּ קָיְמִיתוּ (שבת פח), נִמְהָרִים קַלֵּי דַּעַת. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא הָפוּךְ מִן חִפָּזוֹן. יֹאמַר, שֶׁטֶף הַבָּא כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר בּוֹ, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ בְּפַחֲזוּת וְקַלּוּת דַּעְתְּךָ, אָז חִלַּלְתָּ אוֹתָם כַּאֲשֶׁר יְצוּעִי עָלָה הַפַּחַז שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא כַּמַּיִם הָעוֹלִים וְשׁוֹטְפִים, וְזֶה כַּלָּשׁוֹן הַכָּתוּב בַּמַּיִם "הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו וְחָלַף בִּיהוּדָה וְשָׁטַף וְעָבַר" (ישעיה ח ז ח). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (עיין שבת נה) "אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה", שְׁכִינָה שֶׁדַּרְכָּהּ לַעֲלוֹת עַל יְצוּעִי, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (דהי"א ה א), "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו", שֶׁהַיָּצוּעַ הוּא הַמְחֻלָּל, וְאוּלַי יְכַנֶּה אוֹתוֹ שָׁם. וְאִם בְּדֶרֶךְ כִּנּוּי יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלֶה יַעֲקֹב עַצְמוֹ, כִּלְשׁוֹן "אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי" (תהלים קלב ג), וְיֹאמַר אָז חִלַּלְתָּ אוֹתִי, רַק דִּבֵּר בְּנִסְתָּר דֶּרֶךְ כָּבוֹד. וְכֵן "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו" כִּנּוּי, בְּחַלְּלוֹ הָעוֹלֶה עַל יְצוּעֵי אָבִיו. וּמִן הַכָּתוּב הַזֶּה כְּפִי פְּשׁוּטוֹ נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וַיִּשְׁלַח (רמב"ן על בראשית ל"ה:כ"ב), כִּי רְאוּבֵן נִתְכַּוֵּן לִפְסֹל אֶת בִּלְהָה מֵאָבִיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּלֵד לוֹ עוֹד בָּנִים וְיַמְעִיטוּ בְּכוֹרָתוֹ, עַל כֵּן אָמַר לוֹ שֶׁהוּא פְּחִיזוּת וְקַלּוּת דַּעַת שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַרְוִיחַ, וְלֹא יָבֹא לוֹ מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן רַק הֶפְסֵד:

כי עלית משכבי אביך - וכן כתוב בדברי הימים: ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף.

יצועי עלה - כלומר, יצועי היתה עולה. הרבה לשון פעל מתפרשים לשון פועל, כמו: נתתי כסף השדה, נותן אני.

אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה. אָז חִלַּלְתָּ כְּבוֹד אָבִיךָ אוֹ כְּבוֹד שְׁכִינָה שֶׁכְּבָר עָלָה עַל יְצוּעִי, וּכְנֶגֶד זֶה יְחֻלַּל כְּבוֹדְךָ וְלֹא יִהְיֶה בְּמַדְרֵגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.

כי עלית כאשר עלית משכבי אביך, מיד חללת יצועי עלה מאותו יום שחללת משכבי נסתלק יצועי שמאותו יום ואילך לא שכב יעקב עם בלהה. עלה נסתלק, כמו אל תעלני בחצי ימי. ד״‎א חללת אותו שעלה על יצועי דהיינו אתה בעצמך, שבאותה שעה ירדת מקדושתך ונעשית חול ואבדה ממך הבכורה והמלכות, וכן הוא אומר ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. יצועי עלה י״‎מ שהיה אומר זה לשבטים כלומר אל תתמהו אם אני מדבר אליו קשות שהרי הוא העוה מאד כי עלה על יצועי.

פַּחַז כַּמַּיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַתָּה פָּחַזְתָּ לְבַלְבֵּל יְצוּעִי וְלֹא כָּבַשְׁתָּ יִצְרְךָ, אֶלָּא שֶׁמִּהַרְתָּ כְּאִישׁ הַפּוֹחֵז וְלֹא עִכַּבְתָּ עַצְמְךָ לְנַצֵּחַ נִיצוֹץ הָרָע שֶׁנִּשְׁרַשׁ בְּךָ, לָזֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ יִתְרוֹן מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה יִתְרוֹנוֹת וְנַעֲשָׂה פָּשׁוּט.

עוֹד רָמַז בְּאָמְרוֹ אַל תּוֹתַר שֶׁהַפְּחִיזוּת שֶׁנָּהַג לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן לֹא נָהַג לַעֲשׂוֹתוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִתְרוֹן, כִּי לְעִנְיַן תְּשׁוּבָה לֹא קָדַם הוּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב.) מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה - יְהוּדָה. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְזֶה לְשׁוֹנָם: לֹא הָיָה אָדָם שֶׁפָּתַח בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְכוּ׳, עַד כָּאן, עִם כָּל זֶה וִדּוּי לֹא אָמַר עַד שֶׁבָּא יְהוּדָה וְאָמַר ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפַץ רְאוּבֵן וְאָמַר ״אֲנִי בִּלְבַּלְתִּי מִטַּת אָבִי״, כָּךְ הוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא) שֶׁכָּךְ קַבָּלָה בְּיָדָם. וּלְדִבְרֵיהֶם אֵלּוּ יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר כִּי לְטַעַם זֶה נִתְּנָה מַלְכוּתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לִיהוּדָה בְּעַד גְּמַר הַהוֹדָאָה אֲשֶׁר גָּרְמוּ לִרְאוּבֵן לְהוֹדוֹת. וְהַכְּהֻנָּה שֶׁנִּתְּנָה לְלֵוִי נִרְאֶה כִּי לֹא זָכָה בָּהּ אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשָׂיו אַחַר כָּךְ, כְּאָמְרוֹ (דברים לג:ח) ״לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה״ וְגוֹ׳, וְאָז הוּא שֶׁנִּתְּנָה לְלֵוִי הַכְּהֻנָּה. וְעַל כָּל פָּנִים מִימֵי יַעֲקֹב נִטְּלוּ כָּל הַמַּעֲלוֹת מֵרְאוּבֵן כְּאָמְרוֹ אַל תּוֹתַר, וְנָתַן יַעֲקֹב שְׁתֵּי מַעֲלוֹת: אַחַת לְיוֹסֵף וְאַחַת לִיהוּדָה, וְהַשְּׁלִישִׁית תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת עַד שֶׁנְּתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרָאוּי לָהּ אֲשֶׁר נִסָּהוּ וְגוֹ׳׃

וּכְנֶגֶד מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמַעֲשֵׂה בִּנְיַן שָׁרְשׁוֹ אָמַר כִּי עָלִיתָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, טַעַם עֲשׂוֹתְךָ כֵּן הוּא כִּי בְּעֵת שֶׁזְּרָעוֹ וְעָלָה בְּבֶטֶן אִמּוֹ הָיָה בִּלְבּוּל בַּעֲלִיָּתוֹ, כִּי עָלָה בִּשְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת, לֵאָה וְרָחֵל, אֶחָד בְּמַעֲשֶׂה וְאֶחָד בְּמַחְשָׁבָה, כִּי בְּמַעֲשֶׂה הָיְתָה לֵאָה וּבְמַחְשָׁבָה חָשַׁב יַעֲקֹב כִּי הִיא רָחֵל, וְהוּא אָמְרוֹ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, וְזֶה הָיָה סִבָּה שֶׁאָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה, כִּי בְּחִינַת הָרַע תּוֹלִיד בִּדְמוּתָהּ, כְּשֵׁם שֶׁעָלָה בְּבִלְבּוּל כְּמוֹ כֵן בִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר אָז לִרְמֹז כִּי לֹא עַל זְמַן שֶׁעָלָה מִשְׁכְּבֵי אָבִיו הוּא אוֹמֵר שֶׁחִלֵּל יְצוּעִי, כִּי הֵם שְׁנֵי זְמַנִּים, שֶׁזְּמַן שֶׁעָלָה מִשְׁכָּב הוּא זְמַן שֶׁעָלָה בְּבֶטֶן אִמּוֹ וּזְמַן שֶׁחִלֵּל הוּא אַחֲרֵי כֵן.