ויתהלך חנוך. צַדִּיק הָיָה וְקַל בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לְהַרְשִׁיעַ, לְפִיכָךְ מִהֵר הַקָּבָּ"ה וְסִלְּקוֹ וֶהֱמִיתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ לִכְתֹּב וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם - לְמַלְּאוֹת שְׁנוֹתָיו (בראשית רבה):
כי לקח אותו. לִפְנֵי זְמַנּוֹ, כְּמוֹ הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ (יחזקאל כ"ד):
וְהַלִּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ וְלַיְתוֹהִי אֲרֵי (לָא) אֲמֵית יָתֵהּ יְיָ
ואיננו. כי לקח אותו אלהים. מת וכן "קח נא את נפשי" (יונה ד ג) "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (יחז' כד טז) ואח"כ פי' מה היה "ותמת אשתו" וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה, ולא וימת, והטעם אשר כתוב בדברי אסף (תהלים עג כד) "ואחר כבוד תקחני" וכן במזמור בני קרח (שם מט טז) "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" והמשכיל יבין:
ואיננו. לפי שהיה קצר ימים לפי האחרים נראה כמי שלא היה.
ואיננו כי לקח אתו אלקים. תרגם אונקלוס: ואיתוהי ארי לא אמית יתיה. פי׳ והנה הוא עומד וקים שהרי לא המית אותו הקב״ה ועתיד לבא עם אליהו בעת הגאולה. וכל אין ואיני שבתלמוד פירוש אחר ואיננו זה. ובתרגום ירושלמי מתרגמינן: והא לית הוא ארי איתנגיד במימר מן קדם ה', ולפי תרגום ירושלמי צריך לומר לקח אתו לשון מיתה כמו ״קח נא את נפשי ״, ״אך אלקים יפדה נפשי״, ״מיד שאול כי יקחני סלה״, והוא דרך כבוד שהרי צדיק היה.