וַיִּֽהְי֞וּ כׇּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

וַהֲווֹ כָּל יוֹמֵי אָדָם דַחֲיָא תְּשַׁע מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין וּמִית

ויהיו כל ימי אדם תשע מאות שנה ושלשים שנה. לאו בצימצום ממש אלא אפי׳‎ יום אחד בשנה חשוב שנה, וכן כולם.

וימת. בכל הדורות עד נח כתיב הכי להודיע שנקנסה עליהם מיתה בעטיו של נחש, ומנח ואילך לא חש.

וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ פְּרָט וּכְלָל שֶׁל הַשָּׁנִים לְלֹא צֹרֶךְ, וְלֹא הִסְפִּיק בִּפְרָט לְבַד כְּסֵדֶר שֶׁלָּקַח הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת נֹחַ. הוּא לִהְיוֹת שֶׁחַיֵּי כָּל הַנִּבְרָאִים הֵם קְצוּבִים וַחֲרוּצִים מִיּוֹם הַלֵּידָה, דִּכְתִיב (איוב י״ד:ה׳): ״אִם חֲרוּצִים יָמָיו״, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן לֶהֱיוֹת שֶׁנּוֹצַר לִחְיוֹת תָּמִיד אִם לֹא הָיָה חוֹטֵא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, לֹא הָיְתָה לוֹ קִצְבָה. וְהוּא שֶׁאָמַר וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי, הַכַּוָּנָה לֹא הַקְּצוּבִים לוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ קִצְבָה, וְקִצְבָתוֹ הָיְתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה נַעֲשָׂה לוֹ הַקִּצְבָה אֲשֶׁר חַי וְלֹא אֲשֶׁר נִקְצְבוּ לוֹ. וּמַה שֶׁכָּתַב פְּרָט וּכְלָל מֵאָדָם וְעַד נֹחַ לְהוֹדִיעַ כִּי כֻּלָּם שָׁלְמוּ יְמֵיהֶם אֲשֶׁר קָצְבוּ לָהֶם, וְאֵין כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי וְגוֹ׳ לְצָרֵף הַסַּךְ, אֶלָּא לוֹמַר ״וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי״ וְגוֹ׳ הֵם יָמִים הַקְּצוּבִים לוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, שֶׁלֹּא קָצְבוּ לוֹ יוֹתֵר מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר חַי״, שֶׁתָּבִין שֶׁחֶשְׁבּוֹן מַה שֶׁחַי הוּא מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּתַב בְּאָדָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי וְהָבֵן.