התחילו ללמודואני הנני מביא. הִנְנִי מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם שֶׁזֵּרְזוּנִי וְאָמְרוּ לְפָנַי כְּבָר מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ (תה' ח'):
מבול. שֶׁבִּלָּה אֶת הַכֹּל, שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל, שֶׁהוֹבִיל אֶת הַכֹּל מִן הַגָּבוֹהַּ לַנָּמוּךְ; וְזֶהוּ לְשׁוֹן אֻנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם טוֹפָנָא, שֶׁהֵצִיף אֶת הַכֹּל, וֶהֱבִיאָהּ לְבָבֶל שֶׁהִיא עֲמֻקָּה, לְכָךְ נִקְרֵאת שִׁנְעָר, שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם כָּל מֵתֵי מַבּוּל:
וַאֲנָא הָא אֲנָא מַיְתֵי יָת טוֹפָנָא מַיָּא עַל אַרְעָא לְחַבָּלָא כָּל בִּסְרָא דִּי בֵהּ רוּחָא דְחַיֵּי מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא כֹּל דִּי בְאַרְעָא יְמוּת
ואני. מלת מבול, יש אומרים שהדגש תחת נו"ן מובלע כמו מבוע והוא מגזרת "אבלה נבלה הארץ" (ישעי' כד ד) וי"א שהוא מגזרת בלולה בשמן והיה ראוי להיות על משקל "מסלול" (ישעי' לה ח) וכמוהו "המשור" (שם יו"ד טו) והחולם והשורק מתחלפים
וטעם המבול מים דרך קצרה וכן הוא המבול מבול מים, וכן "למן היום הוסדה" (שמות ט יח) שטעמו ולמן היום יום הוסדה:
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל הִנְנִי מַסְכִּים עִם אוֹתָן שֶׁאָמְרוּ לְפָנַי "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (תהלים ח ה), לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ו':י"ז) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"א:י"ב). וַאֲנִי תָּמֵהַּ וְהַאֵיךְ מַסְכִּים עִמָּהֶם וְהוּא מַשְׁאִיר לָהֶם שְׁאֵרִית לִפְלֵיטָה גְּדוֹלָה בְּנֹחַ וּבָנָיו וְכָל חַי, לְהַרְבּוֹת זַרְעָם כַּחוֹל, אוּלַי הִיא הַסְכָּמָה לְדַעְתָּם כְּשֶׁלֹּא יַחְמֹל עֲלֵיהֶם. וְעַל הָאֱמֶת "וַאֲנִי" כְּמוֹ "וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי" (ויקרא כו כח), וְכֵן "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (בראשית י"ז:ד') "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי" (ישעיהו נט כא), יֹאמַר אַף אֲנִי תִּהְיֶה יָדִי בָּהֶם עַל שֶׁהִשְׁחִיתוּ אֶת הָאָרֶץ, וּלְכָךְ אָמַר (בראשית ט':י"ב) "זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן", יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה (איוב ה יח), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל. אַתָּה תַּשְׁלִים הַתֵּיבָה וַאֲנִי תֵּכֶף אָבִיא אֶת הַמַּבּוּל, וְהוּא לְשׁוֹן מַפָּלָה וְהֶפְסֵד כְּעִנְיַן "כָל נְבֵלָה" (דברים יד:כא). אָמַר אֲנִי אָבִיא אֶת הַמַּפָּלָה וְהַהֶפְסֵד שֶׁאָמַרְתִּי בְּאָמְרִי וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:
ואני הנני פרש״י מוכן להסכים וכו'. כנגד מדת הרחמים שהיתה מלמדת עליו סנגוריא כך פרש״י.
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם. טַעַם לְדִינָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל, לְפִי שֶׁחָטְאוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּזְנוּת וְגָזֵל. כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב (ירמיה ב יג) ״אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם״. בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כִּי הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל.) ״אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, דִּין דְּאַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק אוֹ טוֹבֵעַ בְּנָהָר״ כוּ׳, נִמְצָא שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנִּכְשְׁלוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁמִּיתָתָם בְּחֶנֶק, דִּין הוּא שֶׁיִּטְבְּעוּ בַּמַּיִם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לב ו) ״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה זוֹ אִשָּׁה, וְסָמוּךְ לֵיהּ ״רַק לְשֶׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ״, מִכְּלָל שֶׁבְּהֶעְדֵּר הָאִשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ נִצּוֹל מֵעֲבֵרָה, יַגִּיעוּ אֵלָיו שֶׁטֶף מַיִם רַבִּים. בַּעֲוֹן הַגֵּזֶל, לְפִי שֶׁכָּל גּוֹזֵל נִכְנָס לְתוֹךְ תְּחוּם חֲבֵרוֹ, עַל כֵּן דִּין הוּא לְהָבִיא עֲלֵיהֶם שֶׁטֶף מַיִם רַבִּים, כִּי אָז כָּל טִפָּה נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ וְנִכְנֶסֶת אֶל תּוֹךְ גְּבוּלָהּ. לְפִי שֶׁבְּגִשְׁמֵי בְּרָכָה נֶאֱמַר (איוב לח כה) ״מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה״, מִכָּאן לְמֵדִין (בבא בתרא טז.) שֶׁלְּכָל טִפָּה יֵשׁ דְּפוּס בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְכִמְלֹא נִימָא יֵשׁ בֵּין כָּל טִפָּה וְטִפָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס אַחַת בִּגְבוּל חֲבֶרְתָּהּ. וְזֶה הַגּוֹזֵל וְנִכְנָס בִּתְחוּם חֲבֵרוֹ, דִּין הוּא שֶׁיֵּהָפְכוּ עָלָיו גִּשְׁמֵי בְּרָכָה לְמַבּוּל, כִּי אָז כָּל הַטִּפּוֹת מִתְעָרְבִין.
וְעַל זֶה מַסִּיק פִּרְקָא קַמָּא דְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (ז.), אָמַר רַבִּי אַמֵי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא בַּעֲוֹן גָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו לב) ״עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר״. לְפִי שֶׁבִּלְשׁוֹן ״גְּשָׁמִים״ סְתָם, מְדַבֵּר בְּגִשְׁמֵי בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ״ (בראשית ז יב), וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי הַמַּבּוּל״ (בראשית ז י), אֶלָּא כְּשֶׁהוֹרִידָן הוֹרִידָן בְּרַחֲמִים, אוּלַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְאָז יִהְיוּ גִשְׁמֵי בְּרָכָה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לוֹמַר נֹחַ הָיָה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, כִּי פְשׁוּטוֹ אֵינוֹ מַשְׁמַע כֵּן, וְעַל כָּל פָּנִים הָיָה מְסֻפָּק בְּבִיאַת הַמַּבּוּל כִּי אוּלַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה הַנָּבִיא יוֹנָה מְסֻפָּק בְּיִעוּד הַפֻּרְעָנוּת לְאַנְשֵׁי נִינְוֵה. כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל״ (בראשית ז ז), אֲבָל בְּעוֹד הֱיוֹתָם גְּשָׁמִים לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה, כִּי אוּלַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיִהְיוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה. לְכָךְ אָמַר ״אֵין הַגְּשָׁמִים״ - דְּהַיְנוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה - נֶעֱצָרִים כִּי אִם בַּעֲוֹן הַגָּזֵל, כִּי זֶה הַגּוֹזֵל וְנִכְנָס בִּגְבוּל שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ דִּין שֶׁיֵּרְדוּ לוֹ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, שֶׁאֵין טִפָּה נִכְנֶסֶת בִּגְבוּל חֲבֶרְתָּהּ. וְקָרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר שֶׁרַבִּי אַמֵי בְּדוֹר הַמַּבּוּל יְדַבֵּר, וּרְאָיָתוֹ תּוֹכִיחַ, כִּי יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּפָּסוּק ״עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר״, לָמָּה קָרָא הַגָּזֵל ״כַּפַּיִם״, וְלָמָּה קָרָא הַגְּשָׁמִים ״אוֹר״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁדָּרַשׁ מִקְרָא זֶה לְדִסְמִיךְ לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי בָם יָדִין עַמִּים״ (איוב לו לא). שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּדוֹר הַמַּבּוּל הוּא מְדַבֵּר שֶׁנִּדּוֹנוּ בַּמַּיִם. וְאָמַר עַל הַגָּזֵל שֶׁבַּכַּפַּיִם, כִּי בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע לְתַשְׁמִישׁוֹ, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (כתבות ה:), וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִכָּנֵס שׁוּם אֶצְבַּע בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ, וְזֶה הַגּוֹזֵל מְחַלֵּל קְדֻשַּׁת יָדָיו, עַל כֵּן נִדּוֹנוּ בַּמַּבּוּל, כִּי אָז כִּסּוּ הָעֲנָנִים אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁכָּל כָּךְ הָיוּ הָעֲנָנִים גַּסִּים וְעָבִים עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ נִיצוֹצֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲבוֹר דֶּרֶךְ הָעֲנָנִים, כִּי הַמְּאוֹרוֹת לֹא שִׁמְּשׁוּ כָּל יְמוֹת הַמַּבּוּל. וּלְסִבַּת גַּסּוּת הָעֲנָנִים הוֹרִידוּ מֵי הַמַּבּוּל בְּקֶצֶף שֶׁצֶף, וְהָיוּ הַגְּשָׁמִים גִּשְׁמֵי בְּרָכָה נֶעֱצָרִים וְיָרַד עֲלֵיהֶם הַמַּבּוּל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר״, וְעִנְיָן זֶה יָקָר מְאֹד.
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא וְגוֹ׳. תֵּיבַת ״וַאֲנִי״ רְחוֹקָה מִשְּׁמוֹעַ. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: הִנְנִי מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם וְכוּ׳ ״מָה אֱנוֹשׁ״ וְגוֹ׳ עַד כָּאן. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (בראשית ו:יא) כִּי הַמַּשְׁחִיתִים מִלְאוּ הָאָרֶץ וְהוּכְנוּ לְהַשְׁחִית, הוֹדִיעַ ה׳ כִּי הוּא מַסְכִּים לְהַרְשׁוֹתָם לִגְמֹר הַדָּבָר. וַהֲגַם שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא הַמְטָרַת הַגֶּשֶׁם, צֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל הַפְלָגַת הַמַּשְׁחִיתִים אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ וְנִמְצְאוּ.