בְּרֵאשִׁית ז׳ · י״ד

הֵ֜מָּה וְכׇל־הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכׇל־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכׇל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכׇל־הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כׇּל־כָּנָֽף׃

במילים פשוטות

הכתוב מפרט שנכנסו אל התיבה כל מיני החיה, הבהמה, הרמש והעוף, כל אחד למינו, ומסיים ״כל צפור כל כנף״. רש״י מסביר ש״צפור כל כנף״ הוא לשון דבוק, כלומר צפור של כל מין כנף, ובא לרבות אפילו חגבים, ומבאר ש״כנף״ הוא לשון נוצה. חזקוני מוסיף על פי דין קרבן בני נח ש״כל צפור כל כנף״ בא למעט את העופות המרוטים, המקוטעים, הסרוחים ומחסרי איברים, שהם פסולים להקרבה. לפי פשט הפסוק, הכתוב מדגיש שכל מיני בעלי החיים נכנסו לתיבה, כל מין ומין בפני עצמו.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

צפור כל כנף. דָבוּק הוּא, צִפּוֹר שֶׁל כָּל מִין כָּנָף, לְרַבּוֹת חֲגָבִים (כָּנָף לְשׁוֹן נוֹצָה, כְּמוֹ וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו, שֶׁאֲפִלּוּ נוֹצָתָהּ עוֹלָה, אַף כָּאן צִפּוֹר כָּל מִין מַרְאִית נוֹצָה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִנּוּן וְכָל חַיְתָא לִזְנַהּ וְכָל בְּעִירָא לְזְנַהּ וְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא לִזְנוֹהִי וְכָל עוֹפָא לִזְנוֹהִי כֹּל צִפַּר כָּל דְּפָרָח

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כל צפור כל כנף פרט למרוטים ולמקוטעים ולסרוחין ולמחסרי איברין שפסולין בקרבן בני נח.

מקור: ספריא · נחלת הכלל