כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃

הכתוב מוסיף שכל אשר נשמת רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה, מת. רש״י מדייק ש״נשמת רוח חיים״ פירושה נשמה של רוח חיים, וש״אשר בחרבה״ בא למעט את הדגים שבים, שלא מתו במבול. חזקוני אף הוא מבאר ש״מכל אשר בחרבה מתו״ ולא הדגים שבים. לפי פשט הפסוק, הכתוב מדגיש שהמיתה פגעה בכל בעלי החיים שביבשה, אלה שיש בהם נשימת חיים דרך האף, אך בעלי החיים שבים ניצלו מן הפורענות, שכן המבול בא לכסות את היבשה ולא את מעמקי הים.