בְּרֵאשִׁית ח׳ · ט׳

וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שׇׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃

במילים פשוטות

היונה לא מצאה מקום מנוחה לרגליה כי המים עדיין כיסו את הארץ, ולכן שבה אל התיבה, ונח שלח את ידו והכניסה אליו. הרמב״ן מבאר שאין דרך העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים כשאין שם אילן, ובפרט כשהמים על פני כל הארץ, ולכן לא מצאה היונה מנוח הראוי לה. ספורנו מוסיף שגם בראשי ההרים שנראו היה עדיין לחות רב, כך שלא מצאה מנוח לכף רגלה. אור החיים מסביר שנח שלח את ידו והביא אותה פנימה מפני שהייתה עייפה ויגעה, וחשש שמא אין בה כוח לעוף עוד ותיפול במים. הפסוק ממחיש שהארץ עדיין לא הייתה ראויה.
מבוסס על רמב״ן, ספורנו, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא אַשְׁכַּחַת יוֹנָה מְנַח לְפַרְסַת רַגְלַהּ וְתָבַת לְוָתֵהּ לְתֵבוֹתָא אֲרֵי מַיָּא עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא וְאוֹשִׁיט יְדֵהּ וְנָסְבַהּ וְאָעֵיל יָתַהּ לְוָתֵהּ לְתֵבוֹתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ אֵין מִנְהַג הָעוֹפוֹת לָנוּחַ בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאֵין אִילָן שָׁם, אַף כִּי בִּהְיוֹת הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְלָכֵן לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָהּ, וּבְעֵת הֵרָאוֹת הָאִילָנוֹת הָלְכָה לְנַפְשָׁהּ כִּי בְּדָלִיּוֹתֵיהֶם תְּקַנֵּנָּה:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. גַּם בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַנִּרְאִים הָיָה לַחוּת רַב, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם שָׁם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: לֶהֱיוֹתָהּ עֲיֵפָה וִיגֵעָה כִּי לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ וְגוֹ׳, וְלָזֶה חָשׁ עָלֶיהָ שֶׁמָּא אֵין לָהּ כֹּחַ לָעוּף יוֹתֵר וְתִפּוֹל בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ חוּץ לַתֵּבָה וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַתֵּבָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל