יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ. אֲשֶׁר יָעַצְתָּ לִקְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְהִפְסַדְתָּ עַצְמְךָ.
קְצוֹת. לְשׁוֹן שְׁלִיפָה וְקִלּוּף, כְּמוֹ ״הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת״ (ויקרא יד:מג).
וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ. כְּמוֹ (משלי כ׳:ב׳) ״מִתְעַבֵּר וְחוֹטֵא נַפְשׁוֹ״, חוֹטֵא לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, פורפיי״ט שארמ״א בְּלַעַ״ז.
מְלַכְתָּא בַהֲתָא לְבַיְתָךְ בַּזְתָּא עַמְמִין סַגִיאִין וְעַל נַפְשָׁךְ חֲטִיתָא:
יעצת בשת לביתך. מה שיעצת לעשוק הון לבנות מבצרים זה יהיה לבושת לביתך כי עי״ז יכלה זרעך מן העולם והנה הכרת עכו״ם רבים וחטאת נפשך ר״ל הכאבת לכל העכו״ם וגם נפשך החסרת:
קצות. ענין חתוך וכריתה כמו וקצותה את כפה (דברים כ״ה:י״ב):
וחוטא. ענין חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ״א א׳):
יעצת, לתכלית זה לשום במרום קנך יעצת בושת לביתך, ומהו העצה ? יעצת קצות עמים רבים וחוטא, שיעצת לקצות ולהחריב גוים רבים, וגם לקצות עמהם חוטא אחד, ומי הוא החוטא ? נפשך! שגם נפשך תקצה עמהם, וגם אתה תספה: