בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְדָֽנִיֵּ֔אל אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר וֶאֱמֶ֤ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּרְאֶֽה׃

וצבא גדול. ולזמן ארוך יבא:

בשנת שלש - אמר הגאון: כי וצבא גדול כמו ודי הוה צבה. ור' משה בן בלעם אמר: שהוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ. ולפי דעתי: כי אשר נקרא שמו יכנס בין שני דברים כאשר פירשתי: וירא ישראל על שפת הים מצרים מת, כי הארץ בלעתם כי כן כתיב בשירה וככה זה דבר וצבא גדול נגלה לדניאל במראות הלילה.

ואמת - את הדבר:

ובין את הדבר - שם הפועל, כמו: בין תבין את אשר לפניך.

ובינה לו - שם ובעבור היות הנגינה תחילה באות הראשון שבה מלעיל, כמו: עשה לי את החיל הזה או יהיו שניהם לשון צווי, ותחסר מלת ונאמר לו זאת המראה לא גילה אותה והעלימה, אולי כן צוה.

דבר. ר״ל דבר נבואה:

ואמת הדבר. ר״ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות:

וצבא גדול. גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה:

ובין את הדבר. ר״ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה:

וצבא. ענין חיל רב:

בשנת שלש לכורש, אחר שראה דניאל כי כורש נתן רשות לבנות הבית, ועל ידי שטנה שכתבו צרי יהודה חזר ובטל את הבנין, התאבל על דבר זה, ובא לו הדבור להשקיט המית רוחו, דבר נגלה, כי מראה זו לא באה בכללות רק גלו לו כל הפרטים, ואמת הדבר באר לו דבר אמת מה שנעשה עתה, וגם צבא גדול מה שיעשה לזמן רחוק, ובין את הדבר במראה הזה בא להבין כל המראות הקודמות שהיו בם ב' ענינים דבר ומראה, ר"ל דברים ששמע בנבואה, ומראה שראה בדמיון, כמו האיל והשעיר וכד', וכ"ז הבינו לו עתה בפרטות בין להבין את הדבר, בין בינה לו, הבינו במראה להבין מה שראה במראה: