וְאַחֲרֵ֤י הַשָּׁבֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּרֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְאֵ֣ין ל֑וֹ וְהָעִ֨יר וְהַקֹּ֜דֶשׁ יַ֠שְׁחִ֠ית עַ֣ם נָגִ֤יד הַבָּא֙ וְקִצּ֣וֹ בַשֶּׁ֔טֶף וְעַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶחֱרֶ֖צֶת שֹׁמֵמֽוֹת׃

ופי' ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח - שלא יהיה מישראל מלך עליהם והעיר והקדש ישחית עם נגיד שבא, שהוא אספסינוס שר מלך רומא בבואו על ירושלים עם בנו, גם עליהם כתוב בנבואה הרביעית וזרועים ממנו יעמדו וחללו את מקדש המעוז והסירו התמיד.

וטעם וקצו יבא - לקצו באניות.

ועד קץ מלחמה - שנלחם שנים רבות על ירושלים, עד שהיתה נהרסת שוממות.

ששים ושנים. ולא חש למנות עוד ד׳ השנים וכמ״ש למעלה לפי שאין בהם שמטה שלימה:

יכרת משיח. זה אגריפס המלך אשר יומת בעת החורבן:

ואין לו. אין לו עוד בעולם והוא כפל ענין במ״ש:

והקודש. המקדש:

עם נגיד. עמו של הנגיד הבא על ירושלים והוא טיטוס:

וקצו בשטף. אבל סופו של העם ההוא לכליון ברב שטף אף הבאה ע״י המשיח:

ועד קץ מלחמה. המלחמה שתהיה בסוף כל המלחמות והיא מלחמת גוג:

נחרצת שוממות. תהיה העיר ירושלים נכרתת בכריתת שממון:

בשטף. הוא לשון מושאל משטיפת מרוצת המים:

נחרצת. ענין כריתה וחתוך וכן כי כלה ונחרצה (ישעיה י׳):

ואחרי השבועים ששים ושנים, שיהיה משיח נגיד ומושל עליהם מבני עמם, יכרת משיח ואין לו, שהמלך האחרון שהוא אגריפס נהרג ברומי, וכן הכ"ג האחרון נהרג ולא היה לו עוד מלך וכ"ג מעמו, והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא שהוא עם הרומיים, כי השחתת המקדש לא היה ברצון טיטוס רק עם הרומיים עשו זה מעצמם, כמ"ש. ביוסיפון, וקצו בשטף, וע"י השטף הזה יהיה קץ להקדש, שיהיה הבהמ"ק חרב עד עת מלחמה, ר"ל עד שיגיע עת מלחמת גוג ומגוג (ועד עת) נחרצת שוממת, עד העת שנחרץ ונגזר שיהיה שומם וחרב: