יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ הָעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי־ה֖וּא יַנְחִלֶ֥נָּה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

משה ממשיך: יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה, אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל. אבן עזרא מבאר שהכתוב הזכיר תחילה את כלב ורק אחר כך את יהושע ״העומד לפניך״, כלומר משרתו הנאמן של משה. אונקלוס מתרגם ״יהושע בר נון דקאים קדמך הוא ייעול תמן, יתה תקף״, כלומר חזק אותו. הפסוק מכריז על יהושע כמנהיג הבא שיוביל את ישראל אל הארץ ויחלק להם את נחלתם, ומצווה על משה לחזקו ולהכינו לתפקידו. בכך מובטחת רציפות ההנהגה: אף שמשה לא ייכנס, ממשיכו הנאמן יוליך את העם אל היעד.