וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶ֠ם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ׃

ה׳ אומר: וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע, המה יבואו שמה, ולהם אתננה והם יירשוה. אבן עזרא מבאר ש״אשר לא ידעו היום״ פירושו באותו היום, ושהביטוי ״טוב ורע״ נאמר על רוב הילדים, שעדיין לא הגיעו לגיל הבחנה מלאה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מלמד שדווקא הטף, שהעם חשש שיהיו לבז ולשלל בידי האויב, הם שיזכו להיכנס לארץ ולרשתה. יש כאן היפוך: החשש של הדור החוטא הופך לברכה עבור בניהם, והדור הצעיר הוא שיירש את הארץ שאבותיו מאסו בה.