ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃

הוא תהלתך והוא אלהיך, אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר ראו עיניך. אבן עזרא מבאר ש״הוא תהלתך״ פירושו שיש לך להתהלל בו כי עשה עמך נוראות. חזקוני מבאר ש״הוא תהלתך״ פירושו שיש לך להתפאר בו כמו שמפרש והולך. הפסוק מדגיש שה׳ הוא תהילת ישראל ואלוהיהם, שעשה עמם את הגדולות והנוראות שראו עיניהם. יש כאן קריאה לישראל להתפאר ולהתהלל בה׳ בזכות הניסים שעשה עמם. הפסוק מלמד שמקור הגאווה הראוי של ישראל הוא הקשר עם ה׳ והניסים שחוו. הביטוי ״אשר ראו עיניך״ מדגיש שמדובר בעדות ממשית, בניסים שישראל היו עדים להם. הפסוק מחזק את האמונה דרך הזיכרון של המעשים הגדולים, ומעודד את ישראל לראות בה׳ את מקור תהילתם וגאוותם, ובכך להתקרב אליו ולעבדו מתוך הכרת גדולתו וחסדיו.