וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. רש״י מבאר ש״לדבר בם״ פירושו משעה שהבן יודע לדבר, למדהו ״תורה צוה לנו משה״ שיהא זה לימוד דיבורו, ומכאן אמרו שכשהתינוק מתחיל לדבר אביו משיח עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה. הפסוק מצווה ללמד את דברי התורה לבנים ולדבר בהם בכל עת. הפסוק ממשיך את המסר של הפנמת התורה, ומוסיף את חובת ההוראה לדור הבא. לפי רש״י, יש להתחיל ללמד את הילד תורה מרגע שהוא יודע לדבר. הפסוק מדגיש את חשיבות העברת התורה לבנים, ואת הצורך לעסוק בה בכל שעות היום ובכל מצב. יש כאן המשך לקריאה לשמור את התורה: לא רק להפנימה בלב ובגוף אלא גם ללמדה לבנים ולהפכה לחלק מחיי היום יום. הפסוק מבליט את תפקיד החינוך בהעברת המסורת, כדרך להבטיח את המשכיות הקשר עם ה׳ ואת שמירת המצוות בדורות הבאים.