דְּבָרִים י״ב · י״ז

לֹֽא־תוּכַ֞ל לֶאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכׇל־נְדָרֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ׃

במילים פשוטות

הכתוב אוסר לאכול בשערים את מעשר הדגן והתירוש והיצהר, את בכורות הבקר והצאן, ואת הנדרים והנדבות ותרומת היד. רש״י מבאר ש״לא תוכל״ בא לתת לא תעשה על הדבר, ומביא את רבי יהושע בן קרחה שדרש ״לא תוכל״ - יכול אתה אבל אינך רשאי, כדוגמת ״לא יכלו בני ישראל להוריש את היבוסי״. אבן עזרא מבאר שמעשר הדגן נאמר עם הלוויים וגם עם ישראל במעשר שני, והבכורות עם הכהנים, שכן הכהנים והלוויים בכלל ישראל. כך הפסוק אוסר אכילת קדשים אלו מחוץ למקום הנבחר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תוכל. בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל הַדָּבָר:

לא תוכל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר יָכוֹל אַתָּה, אֲבָל אֵינְךָ רַשַּׁאי, כַּיּוֹצֵא בוֹ (יהושע ט"ו) "וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (יְהוּדָה) לְהוֹרִישָׁם", יְכוֹלִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁאֵינָן רַשָּׁאִין לְפִי שֶׁכָּרַת לָהֶם אַבְרָהָם בְּרִית כְּשֶׁלָּקַח מֵהֶם מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה; וְלֹא יְבוּסִים הָיוּ, אֶלָּא חִתִּיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר שֶׁשְּׁמָהּ יְבוּס, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פ' ל"ו), וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" (שמואל ב ה') - צְלָמִים שֶׁכָּתְבוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה:

ובכרת בקרך. אַזְהָרָה לַכֹּהֲנִים:

ותרומת ידך. אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים (ספרי; מכות י"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לֵית לָךְ רְשׁוּ לְמֵיכַל בְּקִרְוָיךְ מַעְשַׂר עִבוּרָךְ חַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ וּבְכוֹרֵי תוֹרָךְ וְעָנָךְ וְכָל נִדְרָךְ דִי תִדַר וְנִדְבָתָיךְ וְאַפְרָשׁוּת יְדָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לאכול בשעריך מעשר דגנך. עם הלוים ידבר גם עם ישראל במעשר שני על דעת רבים:

ובכורות בקרך וצאנך עם הכהנים ידבר כי הלוים גם הכהנים הם בכלל ישראל כמו ואצו אתכם שידבר עם שני שבטים וחצי וכן אך פדה תפדה עם ישראל ידבר והטעם מי שהוא חייב לפדות וכן לאכול בשעריך לפני ה' אלהיך תאכלנו מי שהוא חייב לאכלו והמכחשים אמרו כי הם שנים בכורים האחד בכור פטר רחם והשני בכור עדר ואין צורך להשיב על הבליהם גם אחרים אמרו כי הבכור והמעשר יאכלם הישראל ואם היה במקום הנבחר וזה הפך הכתוב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תוכל פרש״‎י רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אתה אבל אינך רשאי כיוצא בו ואת היבוסי וגו׳‎ לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה לא יבוסים היו אלא חתים היו אלא על שם העיר ששמה יבוס, כך מפורש בפרקי דר׳‎ אליעזר. ומה שפרש״‎י בספר שמואל ואת היבוסי מזרעו של אבימלך היו היינו דלא כרבי יהושע, ואף כי כתוב אם תשקור לי ולניני ולנכדי וכבר עברו אותן דורות בימי דוד מ״‎מ רואין היו השבועה כתובה על הפסחים וסבורין שעדיין השבועה קיימת.

לאכל בשעריך מעשר דגנך עם הלויים מדבר במעשר ראשון ועם ישראל במעשר שני.

ובכרת בקרך וצאנך והלא הבכור אינו נאכל אלא לכהנים והאי קרא בישראל כתיב אלא מפרישין היו ממנו שני ולדות הראשון של בהמה הבכור לכהן, והשני להם, ודרכן של ישראל לאכול בירושלים את שלהם כעין מעשר שני. ד״‎א בנקבות בכורות הכתוב מדבר ודרכן של ישראל לאכלן בירושלים ובירושלמי פלוגתא מהני תרי לישני. ד״‎א בבכור ממש דבר הכתוב ועם הכהנים מדבר כי הכהנים וגם הלויים בכלל ישראל הם כמו לפני ה׳‎ אלוקיך תאכלנו שפירושו מי שחייב לאכלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל