כִּי יִרְחַק וְגוֹ׳. בָּא לְהַתִּיר מַה שֶׁנֶּאֱסַר בַּמִּדְבָּר לֶאֱכוֹל זוּלַת זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְהִטְעִים טַעַם הַהֶתֵּר בְּנוֹעַם דְּבָרָיו וְאָמַר ״כִּי יִרְחַק״, לָזֶה אָמַר וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ וְאֵין צוֹרֶךְ לַהֲבִיאוֹ לַמִּקְדָּשׁ. וּפֵרוּשׁ ״יִרְחַק״ כָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם רָחוֹק, וּמָצִינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים צג:) בְּפָסוּק ״וּבְדֶרֶךְ רְחוֹקָה״, יֵשׁ אוֹמְרִים מִן הַמּוֹדִיעִים וְלַחוּץ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן פֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן פֶּתַח הָעֲזָרָה. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכָּל אָדָם שֶׁשּׁוֹחֵט בְּפֶתַח הָעֲזָרָה בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה׳, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְבּוֹחַ אֶלָּא שְׁלָמִים לַה׳, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי מִקְרָא זֶה וַאֲקַיְּמֶנּוּ.