אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכְלֶֽנּוּ׃

הכתוב ממשיל את אכילת בשר החולין לאכילת הצבי והאיל, שהטמא והטהור יאכלנו יחדיו. רש״י מבאר שאינך מוזהר לאוכלו בטהרה; ומברר שלא נלמד מן ההשוואה שכשם שחלב הצבי והאיל מותר כך יהיה חלב חולין מותר, שכן תלמוד לומר ״אך״ למעט. חזקוני מבאר ש״הטמא והטהור יחדיו״ אינו אומר שיאכלוהו בקערה אחת, אלא כל אחד יאכל בפני עצמו, כדוגמת ״ויענו כל העם יחדיו״. כך הפסוק חוזר ומדגיש את היתר אכילת בשר החולין אף בטומאה, תוך שמירה על איסור החלב.