כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

הכתוב מנמק שעד עתה לא באו אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה׳ נותן. רש״י מבאר ש״כי לא באתם״ מכוון לכל אותן ארבע עשרה שנות הכיבוש והחילוק, ו״עד עתה״ פירושו עדיין; ומפרש ש״המנוחה״ היא שילה ו״הנחלה״ היא ירושלים. אבן עזרא מבאר ש״המנוחה״ היא שלא ייסעו עוד הם ובניהם, ו״הנחלה״ היא הישיבה לבטח בארץ. כך הפסוק מסביר מדוע טרם הגיע זמן ריכוז העבודה במקום קבוע, שהרי ישראל עדיין לא הגיעו למצב של מנוחה ונחלה יציבה בארץ.