דְּבָרִים י״ג · י״ד

יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק מתאר את המדיחים: אנשים בני בליעל שיצאו מקרב העם והדיחו את יושבי עירם לעבוד אלוהים אחרים. רש״י מדייק כמה דיוקים: ״אנשים״ ולא נשים, ״בני בליעל״ פירושו בלי עול, שפרקו מעליהם עולו של מקום, ו״יושבי עירם״ ולא יושבי עיר אחרת. מכאן למדו חכמים שאין נעשית עיר הנידחת אלא אם המדיחים מתוך העיר עצמה מדיחים את יושביה. הדיוקים הללו מגדירים בדיוק מי נחשב לעיר הנידחת ומצמצמים את הדין למקרה מסוים ומוגדר, שבו יצאה ההדחה מבני העיר פנימה אל תושביה.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אנשים. וְלֹא נָשִׁים:

בני בליעל. בְּלִי עֹל, שֶׁפָּרְקוּ עֻלּוֹ שֶׁל מָקוֹם (שם):

ישבי עירם. וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת, מִכָּאן אָמְרוּ אֵין נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת עַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים וְעַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מִתּוֹכָהּ (סנהדרין קי"א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

נְפָקוּ גֻבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא מִבֵּינָךְ וְאַטְעָיוּ יָת יָתְבֵי קַרְתְּהוֹן לְמֵימָר נְהַךְ וְנִפְלַח לְטַעֲוַת עַמְמַיָא דִי לָא יְדַעְתּוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל