וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַל֮ שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

הפסוק דן במקרה שהדרך רחוקה ואין האדם יכול לשאת את המעשר עד המקום הנבחר, כי ברכך ה׳ ותבואתך מרובה. רש״י מבאר את הלשון ״כי יברכך״ שתהא התבואה מרובה עד שקשה לשאתה מרוב כמותה. לפי הפשט, כאשר המרחק גדול והיבול רב, מקילה התורה ומאפשרת דרך אחרת להעלאת המעשר, כפי שיבואר בפסוק הבא. הכתוב מלמד שהברכה עצמה עלולה להקשות על הבאת המעשר בעין, ולכן ניתנת אפשרות של פדיון, כדי שהמצווה תתקיים גם כשהתבואה מרובה והדרך ארוכה.