וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

הפסוק מתיר לפדות את המעשר בכסף, לצור את הכסף בידו וללכת אל המקום אשר יבחר ה׳. אבן עזרא מבאר ש״ונתתה בכסף״ שב אל המעשר, כלומר תמיר את המעשר בכסף, ו״בידך״ פירושו שהכסף מופקד בידך לצורך העלאתו. חזקוני מעיר על ניקוד המילה ״וצרת״. לפי הפשט, במקום לשאת את התבואה עצמה למרחקים, פודה אותה האדם בכסף ונושא עמו את הכסף אל המקום הנבחר. הכתוב מסדיר את מנגנון הפדיון שהוזכר בפסוק הקודם, ומאפשר קיום נוח של מצוות אכילת המעשר גם למי שרחוק מן המקדש.