וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ׃

הפסוק דן במקרה שהעבד אינו רוצה לצאת: ״והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך״. לפי פשט הכתוב, אם העבד קשר קשר אהבה עם אדונו ועם ביתו ומצא כי טוב לו במעמדו, ומבקש להישאר, מסדירה התורה בפסוק הבא את הדרך שבה יישאר. הכתוב מלמד שהיציאה לחירות אינה נכפית על העבד בעל כורחו אם הוא עצמו חפץ להישאר, ומכיר במצב שבו העבד מעדיף את חיי הבית שבו עבד על פני החירות, מתוך אהבה ורצון.