דְּבָרִים ט״ו · כ״ב

בִּשְׁעָרֶ֖יךָ תֹּאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יַחְדָּ֔ו כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃

במילים פשוטות

הפסוק מתיר את הבכור בעל המום באכילה: ״בשעריך תאכלנו, הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאיל״. אבן עזרא מבאר ש״הטמא והטהור״ שב אל ״תאכלנו״, והטעם שבין אם האדם טמא ובין אם טהור מותר לו לאכלו, שכן בשר קודש תם אם אכלו טמא הוא בכרת, אך בכור בעל מום מותר. חזקוני מוסיף שהכתוב מדבר אל הכהן, ועניין ״הטמא והטהור״ כבר פורש למעלה. הכתוב מלמד שבכור פסול מקריבו נאכל כבשר חולין, בכל מקום ובכל אדם, בדומה לצבי ולאיל, מבלי דיני הקדושה החמורים החלים על קורבן תמים.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּקִרְוָיךְ תֵּיכְלִנֵהּ מְסָאָבָא וְדַכְיָא כַּחֲדָא כִּבְסַר טַבְיָא וְאַיְלָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בשעריך תאכלנו. י״‎א הכהן יאכלנו חוץ למקדש וי״‎א אחר שיש בו מום הוא לישראל וזה רחוק בעיני:

הטמא והטהור. שב אל תאכלנו והטעם כמו קריאה אתה הטמא או הטהור והטעם בין שיהיה טמא או טהור הוא מותר לאוכלו בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הוא בכרת ובעבור שהזכיר שנה בשנה הזכיר שלש פעמים ועוד בעבור הבכור שיאכל במקדש וכן הפסח יאכל במקדש ולא חוץ ממנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בשעריך תאכלנו לכהן הוא אומר.

הטמא והטהור כבר פירשתי למעלה בפרשה זו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל