התחילו ללמודאפס כי לא יהיה בך אביון. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן"? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶבְיוֹנִים בַּאֲחֵרִים וְלֹא בָכֶם, וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶבְיוֹנִים בָּכֶם:
אביון. דַּל מֵעָנִי, וּלְשׁוֹן אֶבְיוֹן שֶׁהוּא תָּאֵב לְכָל דָּבָר (עי' ויקרא רבה ל"ד):
לְחוֹד אֲרֵי לָא יְהֵי בָךְ מִסְכֵּנָא אֲרֵי בָרָכָא יְבָרֵכִנָךְ יְיָ בְּאַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַחֲסָנָא לְמֵירְתַהּ
אפס. הטעם דע כי זה שצויתיך שלא תגוש את אחיך אין צורך אם היו כל ישראל או רובם שומעים בקול השם אז לא יהיה בך אביון שהוא צריך להיותך מלוה אותו רק כלכם תעבטו גוים רבים והטעם תקחו עבוטו שהוא משכון בעבור ממון שתתן לו שהוא צריך אליו לסחור בו:
אפס כי לא יהיה בך אביון - אם תשמט, הקדוש ברוך הוא ישלם לך.
אפס כי לא יהיה בך אביון אם תשמרו שמטין ויובלין כי העניים המוכרים את עצמן ואת בנותיהן חוזרין בשמטה, ואם יש עליו חוב משמיטין אותו וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו ונמצא שלא יהיה בך אביון.
כי ברך יברכך אלא ברך יברכך, וללוה ולמלוה קאי הלוה כמו שפי׳ והמלוה אעפ״י שהוא משמט הלואותיו. כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ולא תפסיד בכך כלום, ואם תאמר א״כ ישובו לי הלואותי שהשביעית משמטתן לכך נאמר והעבטת גויים רבים שתוכל ליפרע מהם. וא״ת אינם מסורים בידי לגוש לכך נאמר ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשולו.
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן. וּלְמַטָּה נֶאֱמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה קלב): הָא בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, הָא בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ. וְהָעֵד עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳״. רָצָה לוֹמַר אַךְ וְרַק בִּתְנַאי זֶה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אֲבָל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּפָּסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, צָרִיךְ בֵּאוּר, מַאי מַשְׁמַע שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ. וְעוֹד קָשֶׁה, מַהוּ נְתִינַת טַעַם הוּא שֶׁאָמַר ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ פָּתוֹחַ תִּפְתַּח״, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, פְּשִׁיטָא שֶׁאִם אֵין עָנִי לְמִי יִתֵּן. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הִתְחִיל פָּרָשַׁת ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ בְּאַרְצְךָ״, וַהֲלֹא הַצְּדָקָה חוֹבַת הַגּוּף וְנוֹהֶגֶת אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְכֵן מְסַיֵּם הַפָּרָשָׁה: ״וּלְאֶבְיוֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״, וּבְפָסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל״ אָמַר ״מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״ וְלֹא אָמַר ״מִקֶּרֶב אַרְצְךָ״.
אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכָּל עֲנִיֵּי אַרְצְךָ רָאוּי לְהַקְדִּים לַעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ, וְכָל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, כַּמּוּבָן מִלְּשׁוֹן ״רַק אִם שָׁמוֹעַ״ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁאָמַר ״כִּי יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ״, כָּל הָאֲחָדִים הַלָּלוּ מוֹרִים בְּאֶצְבַּע שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא אָז לֹא יִמָּצֵא שָׁם אֶבְיוֹן כִּי אִם אֶחָד מֵעִיר וְאֶחָד מִמִּשְׁפָּחָה, וְהוּא בִּלְתִּי שָׁכִיחַ כְּלָל. וּכְשֶׁאָמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, מְדַבֵּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְהוּא בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם אֲחֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁרֻבָּם לֹא עָלוּ מִבָּבֶל, וְשָׁם ״לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, הַיְנוּ מִכְּלַל הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא אָמַר ״אַרְצְךָ״. וְכָל פָּסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן״ הוּא תֵּרוּץ עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ בְּאַרְצְךָ״, לָמָּה נָקַט ״בְּאַרְצְךָ״, וַהֲלֹא מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ, עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, דְּהַיְנוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְתִטְעֶה לוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֵין נָכוֹן לִדְחוֹתָם וְיִהְיוּ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי אַרְצְךָ, ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיוֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״, רָצָה לוֹמַר לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה ״בְּאַרְצְךָ״, לִגְזוֹר אוֹמֶר שֶׁהַדִּין עִם עֲנִיֵּי אַרְצְךָ שֶׁהֵם קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ אֲשֶׁר מִקֶּרֶב הָאָרֶץ.
וּמַה שֶּׁאָמַר ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר״, כִּי הָאֲמִירָה עִקָּר וְטוֹבָה מִן הַנְּתִינָה, שֶׁהֲרֵי הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּסוֹ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת (ב״ב ט:). וְזֶהוּ ״לֵאמֹר״ לוֹ דִּבְרֵי רִצּוּי וּפִיּוּס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח״, שֶׁיְּזָרֵז גַּם אֲחֵרִים עַל הַצְּדָקָה וְיֹאמַר לָהֶם ״פָּתֹחַ תִּפְתַּח״ וְגוֹ׳.