וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}

ולא תקים לך מצבה. מַצֶּבֶת אֶבֶן אַחַת לְהַקְרִיב עָלֶיהָ אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם:

אשר שנא. מִזְבַּח אֲבָנִים וּמִזְבַּח אֲדָמָה צִוָּה לַעֲשׂוֹת, וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִיִּים, וְאַעַ"פִּ שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁיו שְׂנֵאָהּ מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לַעֲבוֹדָה זָרָה (עי' שם):

וְלָא תְקִים לָךְ קָמָא דִי סָנֵי יְיָ אֱלָהָךְ

ולא תקים לך מצבה. לע״‎ג והעד אשר שנא רק מצבה שלא לע״‎ג איננה אסורה והעד הנאמן בפרשת וישלח יעקב:

ולא תקים לך מצבה - לשמים להקטיר בשעת איסור הבמות, מאחר שיהיה לך מזבח קבוע לאחר ירושה, כדכתיב: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' להקריב בכל מקום, וכדכתיב בדברי הימים: אך הבמות לא סרו ומפרש שם לא היו מקטירים כי אם לה'.