דְּבָרִים ט״ז · ו׳

כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃

במילים פשוטות

הכתוב מצווה לזבוח את הפסח דווקא במקום אשר יבחר ה׳ לשכן שמו, בערב כבוא השמש, מועד צאתך ממצרים. רש״י מבאר שיש כאן שלושה זמנים חלוקים: בערב מחצות ולמעלה זובחהו, כבוא השמש תאכלהו, ומועד צאתך אתה שורפהו אם נותר. אבן עזרא מבאר ש״מועד צאתך ממצרים״ שב אל הפסח, שכן במועד חודש האביב יצאו ממצרים, ואינו דבק עם ״כבוא השמש״. כך הפסוק קובע את מקום שחיטת הפסח וזמנו, ומחלק את היום לזמני השחיטה, האכילה והשריפה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים חֲלוּקִים, בָּעֶרֶב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה זָבְחֵהוּ, וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ תֹּאכְלֵהוּ, וּמוֹעֵד צֵאתְךָ אַתָּה שׂוֹרְפֵהוּ, כְּלוֹמַר נַעֲשֶׂה נוֹתָר וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה (ספרי; ברכות ט'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֱלָהֵן לְאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּהּ תַּמָן תִּכּוֹס יָת פִּסְחָא בְּרַמְשָׁא כְּמֵעַל שִׁמְשָׁא זְמַן מִפְקָךְ מִמִצְרָיִם

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בערב כבוא השמש. פירשתיו:

מועד צאתך ממצרים. שב אל פסח כי מועד חדש האביב יצאו ממצרים ואיננו דבק עם כבוא השמש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שם תזבח את הפסח לפי שהזכיר הבכור הנאכל במקדש הזכיר אחריו הפסח הנאכל גם במקדש ולפי שהזכיר הפסח הזכיר אחריו החג השני ואחריו גם השלישי אבל יום תרועה ויום העשור לא הזכיר לפי שאין הצבור מתקבצים בהם במקדש.

בערב שומע אני כמשמעו ת״‎ל מועד צאתך משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו׳‎ ואעפ״‎י שאין ראיה לדבר לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה זכר לדבר כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל