וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃

הכתוב מצווה שספר התורה יהיה עם המלך ויקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה׳ ולשמור את כל דברי התורה והחוקים לעשותם. רש״י מבאר ש״דברי התורה״ הוא כמשמעו. אבן עזרא מבאר ש״והיתה עמו״ מכוון לתורה, ״וקרא בו״ בספר, ״ליראה״ הוא בעצמו, ו״לשמור את כל דברי״ - כי הוא יתקן את המעוותים בכוחו. כך הפסוק מלמד שתכלית ספר התורה של המלך היא להשריש בו יראת ה׳ מתמדת, כדי שינהיג את העם על פי התורה ויתקן בכוחו את הדרוש תיקון.