כִּֽי־תִשְׁמֹר֩ אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַעֲשֹׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כׇּל־הַיָּמִ֑ים וְיָסַפְתָּ֨ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁלֹ֥שׁ הָאֵֽלֶּה׃

בהמשך לתנאי ההרחבה, מבארת התורה שאם ישמרו ישראל את כל המצווה לאהוב את ה׳ וללכת בדרכיו כל הימים, יוסיפו עוד שלוש ערים על השלוש הראשונות. רש״י מונה את החשבון הכולל: שלוש ערים בעבר הירדן, שלוש בארץ כנען, ושלוש נוספות לעתיד לבוא - הרי תשע ערים בסך הכל. אבן עזרא מדייק במילים ״וללכת בדרכיו כל הימים״ - בלי הפסק ביניהם, כלומר עבודה מתמדת ורצופה. אונקלוס מתרגם ״בדרכיו״ - ״בארחן דתקנן קדמוהי״, בדרכים המתוקנות לפניו. הפסוק קושר בין קיום המצוות בשלמות לבין הזכות והצורך להוסיף ערי מקלט.