אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם׃

ה׳ מורה: אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. רש״י מבאר ש״תכרו״ הוא לשון מקח וקנייה, כמו ״אשר כריתי לי״, שכן בכרכי הים קוראים למכירה ״כירה״. אבן עזרא מבאר שהכוונה שיקנו מבני עשו אם ירצו למכור, ומביא דעה שאין להם צורך במאכל ומשתה לאחר כל השנים שעברו, שכן ה׳ בירכם. הפסוק מלמד שעל ישראל לשלם בכסף מלא תמורת המזון והמים שהם קונים מבני עשו, ולא ליטול דבר בכוח. זוהי דרך של יושר וכבוד כלפי העם השכן, שבארצו הם עוברים.