וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃

כל זקני העיר הקרובה אל החלל רוחצים את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. אבן עזרא מזהה ״וכל זקני העיר״ - שזהו המשך ל״ויצאו זקניך״ שבתחילת הפרשה. החזקוני מבאר את משמעות רחיצת הידיים כסימן: כשם שידינו נקיות, כך אנו נקיים מן החלל הזה. הרחיצה היא מעשה סמלי המלווה את הצהרת הזקנים שתבוא בפסוק הבא. אונקלוס מתרגם ״ירחצו את ידיהם״ - ״יסחון ית ידיהון״. הפסוק מתאר את המחווה הפומבית של זקני העיר, המבטאת בצורה מוחשית את חפותם מן הרצח שאירע בקרבתם, כהכנה להצהרתם המילולית על נקיונם מדם החלל.