דְּבָרִים כ״ב · י״א

לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב אוסר ללבוש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו. רש״י מבאר ש״שעטנז״ הוא לשון עירוב, ורבותינו פירשו נוטריקון: שוע טווי ונוז. חזקוני מבאר ש״צמר ופשתים יחדיו״ נאסרו לפי שבאה תקלה על ידי שניהם - הבל הביא מבכורות צאנו וקין הביא מזרע פשתן; ובדבר אחר שמשניהם בגדי כהונה, והזהירם ללבשם בחול ולהניחם רק למשרתים בשעת עבודתם. כך הפסוק אוסר את תערובת הצמר והפשתים בלבוש, ומביא טעמים לסמיכות איסור זה למצוות הסמוכות לו.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שעטנז. לְשׁוֹן עֵרוּב. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ - שׁוּעַ טָווּי וְנוּז (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תִלְבַּשּׁ שַׁעַטְנֵזָא עֲמַר וְכִתָּן מְחֻבַּר כַּחֲדָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

צמר ופשתים יחדו לפי שבאה תקלה ע״‎י שניהם נאסרו להיות בבת אחת הבל הביא מבכורות צאנו קין הביא מזרע פשתן. ד״‎א לפי שמשניהם בגדי כהונה הזהירם ללבשם בחול רק למשרתיו בשעת עבודתן ולכך לא נמצא נגע רק בבגד צמר ובגד פשתים להראות שיש פשע בכלאים. אהדריה קרא ללמדך דשעטנז היינו צמר ופשתים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל