וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכׇל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃ {ס}

הכתוב מרחיב את דין ההשבה לחמור, לשמלה ולכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, ״לא תוכל להתעלם״. רש״י מבאר ש״לא תוכל להתעלם״ פירושו לכבוש עינך כאילו אינך רואה אותו. אבן עזרא מבאר ש״לא תוכל״ הוא כחבריו, כלומר כשאר הפסוקים בעניין. כך הפסוק מכליל את מצוַת השבת האבידה על כל סוגי הנכסים - בהמה, בגד וכל דבר אחר - ומדגיש בלשון כפולה את איסור ההתעלמות. חזרת התורה על האיסור בלשון ״לא תוכל להתעלם״ מלמדת על חומרתו, שאין לאדם רשות להעלים עין מאבידת חברו כאילו לא ראה אותה.