דְּבָרִים כ״ב · ד׳

לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב מצווה על מצוַת הטעינה: לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, ״הקם תקים עמו״. רש״י מבאר ש״הקם תקים״ היא טעינה - להטעין את המשא שנפל מעל הבהמה; ו״עמו״ - עם בעליו, אבל אם הלך הבעל וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה טען אתה, פטור. אבן עזרא מבאר ש״נופלים״ כמו רובץ, ו״הקם תקים עמו״ - ולא לבדך, כמו ״עזוב תעזוב עמו״. כך הפסוק מייסד את מצוַת הסיוע לפריקה ולטעינה, ומדגיש שהחובה היא לסייע יחד עם הבעלים ולא במקומם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הקם תקים. זוֹ טְעִינָה - לְהַטְעִין מַשּׂאוֹי שֶׁנָּפַל מֵעָלָיו:

עמו. עִם בְּעָלָיו, אֲבָל אִם הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר לוֹ הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה אִם רָצִיתָ לִטְעֹן טְעֹן, פָּטוּר (שם ל"ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תֶחֱזֵי יָת חֲמָרָא דְאָחוּךְ אוֹ תוֹרֵהּ רָמָן בְּאָרְחָא וְתִתְכְּבֵשׁ מִנְהוֹן אֲקָמָא תְקִים עִמֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

נופלים. כמו רובץ. ומלת נופלים כלל:

הקם תקים עמו. ולא לבדך כמו עזוב תעזוב עמו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

או שורו נפלים שנאו בשביל והתעלמת פעמים שאתה מתעלם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל