כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃ {ס}

הכתוב מתיר בדומה: כאשר תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך, וחרמש לא תניף על קמת רעך. רש״י מבאר ש״כי תבא בקמת רעך״ - אף זו בפועל הכתוב מדבר, כלומר בפועל העובד בשדה. אבן עזרא מבאר ש״בקמת רעך״ הוא לקצור, ״וקטפת״ כמו ״הקוטפים מלוח״, ״מלילות״ ידיעות מן המקום, ו״חרמש״ מילה מרובעת. כך הפסוק מתיר לפועל העובד בקציר לקטוף מלילות בידו ולאכלן, אך אוסר עליו להניף חרמש על תבואת בעל הבית לצורך עצמו. כמו בכרם, ההיתר מוגבל לאכילה בעבודה בלבד, ואין לפועל ליטול מן היבול בכלי או להשתמש בו שלא לצורך העבודה.