כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃

הפסוק פותח את דיני הגירושין. אדם שנשא אישה ובעל אותה, ואחר כך אינה מוצאת חן בעיניו מפני שמצא בה ״ערות דבר״, כותב לה ״ספר כריתות״ (הוא הגט), נותנו בידה ומשלחה מביתו. רש״י מבאר שכאשר מצא בה דבר ערווה מוטל עליו לגרשה, כדי שלא תמשיך לשבת עמו בעל כורחו. אבן עזרא עומד על הלשון: ״לא תמצא חן בעיניו״ פירושו שהיא הפך רצונו וטבעו, ומדגיש שכל דין הגירושין כאן הוא כאשר יש עדים ורגליים לדבר. אונקלוס מתרגם ״ערות דבר״ - עברת פתגם, כלומר דבר עברה. מכאן למדנו את סדר הגירושין המסודר שבתורה: כתיבת מסמך, מסירתו לאישה ושילוחה.