דְּבָרִים כ״ד · ב׳

וְיָצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃

במילים פשוטות

האישה שיצאה מבית בעלה הראשון הולכת ונישאת לאיש אחר. רש״י מפרש את הלשון ״לאיש אחר״ ומעיר שאין השני בן זוגו ההגון של הראשון, שכן הראשון הוציא מביתו אישה שהתגלתה כרעה, ואילו השני הכניסהּ אל ביתו. אבן עזרא מדייק בלשון: ״ויצאה״ פירושו שלא תשוב עוד לבית הראשון, ושהדבר נעשה גלוי וידוע שיצאה מלהיות תחת רשותו; ״והיתה לאיש אחר״ - שנעשתה אשתו של אדם אחר. הפסוק ממשיך לתאר את השתלשלות המצב שיוליך בהמשך אל האיסור המרכזי של הפרשה, שלא יוכל הראשון להחזירה לאחר שנישאה לאחר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לאיש אחר. אֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, הוּא הוֹצִיא רְשָׁעָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְזֶה הִכְנִיסָהּ (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִפּוֹק מִבֵּיתֵהּ וּתְהַךְ וּתְהֵי לִגְבַר אָחֳרָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויצאה. שלא תשוב שם. ונודע הדבר שיצאה מהיותה בביתו:

והיתה. בעול' לאיש:

אחר. גם אחרון שמות התאר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא היה לו לאחרון בה אלא הויה בעלמא שנתארסה לו לא יוכל בעלה הראשון לשוב ולקחתה שהרי כתיב והיתה אבל אם לאחר שגרשה זנתה מותר לבעלה לשוב לקחתה כדמוכח בסוטה פרק היה מביא ומה אני מקיים אשר הטמאה לרבות אשה המזנה תחת בעלה שאסורה לו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל