בְּמִסְפָּר, אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ. מַלְקִין אוֹתוֹ שְׁתֵּי יָדוֹת מֵאֲחוֹרָיו וְאַחַת מִלְּפָנָיו (מכות כג), כִּי כָל חוֹטֵא פּוֹנֶה עֹרֶף אֶל הַשְּׁכִינָה וְעוֹשֶׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה. וְיֵשׁ לְךָ חוֹטֵא שֶׁמֵּעֵז פָּנָיו נֶגֶד ה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כט): ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. וּכְשֵׁם שֶׁהֶחְמִירָה תּוֹרָה בַּגַּנָּב יוֹתֵר מִבַּגַּזְלָן וְהוּטַל עָלָיו הַכֶּפֶל לְפִי שֶׁמַּכְחִישׁ עַיִן שֶׁל מַעְלָה וְאֵינוֹ מַשְׁוֶה עֶבֶד לְקוֹנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגַּזְלָן (ב״ק עט:), כָּךְ הוּטַל עָלָיו הַכֶּפֶל לִלְקוֹת פִּי שְׁנַיִם מֵאֲחוֹרָיו וְחֵלֶק אֶחָד מִלְּפָנָיו, כִּי בְּכָל חֵטְא יֵשׁ לְסַפֵּק אִם הֵעֵז בְּפָנָיו אוֹ אִם פָּנָה עֹרֶף אֶל ה׳ וְאָז חֶטְאוֹ כָּפוּל.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶחָד לְפָנָיו, שֶׁהָיָה לוֹ לִזְכּוֹר אַחַת לְפָנָיו, כִּי בָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּשְׁתַּיִם מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהָיָה לוֹ לִזְכּוֹר כִּי הוּא הוֹלֵךְ לִמְקוֹם רִמָּה, וְלִזְכּוֹר לִפְנֵי מִי הוּא עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְהֵם לְאַחֲרָיו, וְנָכוֹן הוּא.
וְטַעַם לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע, לְפִי שֶׁכָּפַר בְּאֶחָד הָעוֹלֶה לְמִסְפַּר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וּבַתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וּמָרַד בַּיֵּצֶר טוֹב הַבָּא אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְכָל חוֹטֵא נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וְהוּא נֶעְדָּר מִן הַבִּינָה הַבָּאָה לְאַרְבָּעִים שָׁנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְהָיָה אִם בִּן״, אִם נַחֲקֹר אַחַר הַבִּינָה הַבָּאָה בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים, וְהוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ לֹא הִגִּיעַ לִשְׁנַת אַרְבָּעִים - בְּזֹאת תֵּדַע כִּי רָאוּי לְהַלְקוֹתוֹ בְּמִסְפָּר שֶׁאֵינוֹ אַרְבָּעִים מַמָּשׁ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִסְפָּר זֶה, כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא.
