דְּבָרִים כ״ה · ב׳

וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃

במילים פשוטות

כאשר החייב בדין ראוי למלקות, השופט מטיל אותו על הארץ ומכה אותו לפניו כפי מידת רשעתו במניין קבוע. רש״י מבאר ש״והפילו השופט״ מלמד שאין מלקין את האדם לא כשהוא עומד ולא כשהוא יושב, אלא כשהוא מוטה. עוד מבאר רש״י ש״לפניו״ מלמד שמלקין אותו מלפניו שליש מן המכות ומאחוריו שתי ידות. אבן עזרא מבאר ש״כדי רשעתו במספר״ פירושו שמניין המכות נקבע לפי חומרת העוון, ויש עבירה שלוקין עליה מכות רבות ויש שפחות. הפסוק מדגיש שהמלקות אינן שרירותיות אלא נמדדות במידה ובמניין.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והפילו השפט. מְלַמֵּד שֶׁאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא מֻטֶּה (מכות כ"ב):

לפניו כדי רשעתו. וּלְאַחֲרָיו כְּדֵי שְׁתַּיִם, מִכָּאן אָמְרוּ מַלְקִין אוֹתוֹ שְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו וּשְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו (ספרי; מכות כ"ב):

במספר. וְאֵינוֹ נָקוּד בַּמִּסְפָּר, לִמֵּד שֶׁהִיא דְבוּקָה, לוֹמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְלֹא אַרְבָּעִים שְׁלֵמִים, אֶלָּא מִנְיָן שֶׁהוּא סוֹכֵם וּמַשְׁלִים לְאַרְבָּעִים וְהֵם אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהֵי אִם בַּר חַיָבָא לְאַלְקָאָה חַיָבָא וְיִרְמִנֵהּ דַיָנָא וְיַלְקִנֵהּ קֳדָמוֹהִי כְּמִסַת חוֹבְתֵהּ בְּמִנְיָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בן הכות. בחיר״‎ק כמו בן נון (ס״‎א בן) יקה והטעם כמו בן בליעל. וכן שבן לילה היה. והוא חייב. להכותו לפי דעתי שהכה חברו:

והפילו השופט. בציווי וכן והכהו והעד לפניו:

כדי רשעתו במספר. המכות. היה נראה לנו שיש עון שיוכה עליו עשר גם עשרים ופחות ויותר והעד כדי רשעתו רק לא יוסיף על ארבעים לולי דברי הקבלה והוא לבדו האמת וי״‎א כי טעם רשעתו במכות גדולות או קטנות וכלם במספר ארבעים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בן הכות בן מלקות כמו בן מות ובן זה כמו יהושע בן נון אגור בן יקה.

והכהו לפניו לשופט קאי וכן אמרו רבותינו.

כדי רשעתו לפי רשעתו שהרשע יכנו מכות גדולות או קטנות וכולן במספר הקצוב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

בְּמִסְפָּר, אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ. מַלְקִין אוֹתוֹ שְׁתֵּי יָדוֹת מֵאֲחוֹרָיו וְאַחַת מִלְּפָנָיו (מכות כג), כִּי כָל חוֹטֵא פּוֹנֶה עֹרֶף אֶל הַשְּׁכִינָה וְעוֹשֶׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה. וְיֵשׁ לְךָ חוֹטֵא שֶׁמֵּעֵז פָּנָיו נֶגֶד ה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כט): ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. וּכְשֵׁם שֶׁהֶחְמִירָה תּוֹרָה בַּגַּנָּב יוֹתֵר מִבַּגַּזְלָן וְהוּטַל עָלָיו הַכֶּפֶל לְפִי שֶׁמַּכְחִישׁ עַיִן שֶׁל מַעְלָה וְאֵינוֹ מַשְׁוֶה עֶבֶד לְקוֹנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגַּזְלָן (ב״ק עט:), כָּךְ הוּטַל עָלָיו הַכֶּפֶל לִלְקוֹת פִּי שְׁנַיִם מֵאֲחוֹרָיו וְחֵלֶק אֶחָד מִלְּפָנָיו, כִּי בְּכָל חֵטְא יֵשׁ לְסַפֵּק אִם הֵעֵז בְּפָנָיו אוֹ אִם פָּנָה עֹרֶף אֶל ה׳ וְאָז חֶטְאוֹ כָּפוּל.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶחָד לְפָנָיו, שֶׁהָיָה לוֹ לִזְכּוֹר אַחַת לְפָנָיו, כִּי בָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּשְׁתַּיִם מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהָיָה לוֹ לִזְכּוֹר כִּי הוּא הוֹלֵךְ לִמְקוֹם רִמָּה, וְלִזְכּוֹר לִפְנֵי מִי הוּא עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְהֵם לְאַחֲרָיו, וְנָכוֹן הוּא.

וְטַעַם לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע, לְפִי שֶׁכָּפַר בְּאֶחָד הָעוֹלֶה לְמִסְפַּר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וּבַתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וּמָרַד בַּיֵּצֶר טוֹב הַבָּא אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְכָל חוֹטֵא נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וְהוּא נֶעְדָּר מִן הַבִּינָה הַבָּאָה לְאַרְבָּעִים שָׁנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְהָיָה אִם בִּן״, אִם נַחֲקֹר אַחַר הַבִּינָה הַבָּאָה בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים, וְהוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ לֹא הִגִּיעַ לִשְׁנַת אַרְבָּעִים - בְּזֹאת תֵּדַע כִּי רָאוּי לְהַלְקוֹתוֹ בְּמִסְפָּר שֶׁאֵינוֹ אַרְבָּעִים מַמָּשׁ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִסְפָּר זֶה, כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אִם בִּן הַכּוֹת וְגוֹ׳. אָמַר בִּן בְּחִירִיק, רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ לָדַעַת אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל הָאַרְבָּעִים, אֲבָל אִם אֲמָדוּהוּ לְפָחוֹת מִכֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא לְפִי מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ (מכות כב:).

מקור: ספריא · נחלת הכלל