דְּבָרִים כ״ח · ל׳

אִשָּׁ֣ה תְאָרֵ֗שׂ וְאִ֤ישׁ אַחֵר֙ (ישגלנה) [יִשְׁכָּבֶ֔נָּה] בַּ֥יִת תִּבְנֶ֖ה וְלֹא־תֵשֵׁ֣ב בּ֑וֹ כֶּ֥רֶם תִּטַּ֖ע וְלֹ֥א תְחַלְּלֶֽנּוּ׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח סדרת קללות של אכזבה ואובדן: אישה תתארס ואיש אחר ישכב עמה, בית תבנה ולא תשב בו, כרם תטע ולא תחללנו. רש״י מבאר שהכתוב במקור נקט לשון גסה, ותיקון סופרים כינה זאת בלשון נקייה ״ישכבנה״; ומבאר ש״ולא תחללנו״ מוסב על שנה רביעית, שבה מותר לאכול את פרי הכרם - ולא תזכה לכך. אבן עזרא מבאר ש״תחללנו״ מלשון חילול הכרם. הקללה מתארת עמל שכל פירותיו נלקחים לאחרים: כל שאדם עמל ותכנן - ארוסתו, ביתו וכרמו - ניטל ממנו לפני שנהנה ממנו. זו קללה של תסכול נורא, שבה האדם משקיע ואחרים קוצרים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ישגלנה. לְשׁוֹן שֵׁגַל, פִּלֶגֶשׁ, וְהַכָּתוּב כִּנָּהוּ לְשֶׁבַח ישכבנה, וְתִקּוּן סוֹפְרִים הוּא זֶה:

תחללנו. בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לֶאֱכֹל פִּרְיוֹ (מגילה כ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִתְּתָא תֵירוֹס וּגְבַר אָחֳרָן יִשְׁכְּבִנַהּ בֵּיתָא תִבְנֵי וְלָא תֵיתֵב בֵּהּ כַּרְמָא תִצוֹב וְלָא תְחַלִנֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ישגלנה. כנוי לשכיבה וכן שגל המוכנת למטה:

תחללנו. מגזרת חליל':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אשה תארש וגו׳‎ לפי שדרך בני אדם לחכם לבנות בית ואח״‎כ לוקח שדה ואח״‎כ לוקח אשה כמש״‎כ בפרשת שופטים מי האיש אשר בנה בית או מי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה והלך זה השוטה ושינה הענין יקולל לפי מעשיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל