וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֙וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ עַ֖ד הִשָּׁמְדָ֑ךְ כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֛ר מִצְוֺתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃

״ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך, כי לא שמעת בקול ה׳ אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו. הפסוק הוא סיכום ביניים לקללות: כולן יבואו, ירדפו וישיגו את ישראל עד כליונם, והסיבה מפורשת - אי שמיעה בקול ה׳ ואי שמירת מצוותיו וחוקותיו. הלשון מקבילה במכוון לפסוק ב שבברכות (״ובאו עליך כל הברכות... והשיגֻך״), אך כאן בהיפוך: הקללות רודפות במקום הברכות. הפסוק מדגיש שוב שהקללות אינן מקריות אלא תוצאה ישירה של עזיבת ה׳, וקובע את הקשר הסיבתי בין המעשים לבין הפורענות.