וְעָבַדְתָּ֣ אֶת־אֹיְבֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר יְשַׁלְּחֶ֤נּוּ יְהֹוָה֙ בָּ֔ךְ בְּרָעָ֧ב וּבְצָמָ֛א וּבְעֵירֹ֖ם וּבְחֹ֣סֶר כֹּ֑ל וְנָתַ֞ן עֹ֤ל בַּרְזֶל֙ עַל־צַוָּארֶ֔ךָ עַ֥ד הִשְׁמִיד֖וֹ אֹתָֽךְ׃

״ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה׳ בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל, ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו. הפסוק הוא היפוך פסוק מז: במקום עבודת ה׳ בשמחה מרוב כל, תבוא עבודת האויב מתוך רעב, צמא, עירום וחוסר כל. עול ברזל יינתן על צוואר ישראל עד השמדתם. הניגוד חד ומכוון: אי-עבודת ה׳ בעת השפע מובילה לעבודת האויב בעת החוסר. עול הברזל מסמל שעבוד קשה ומדכא. הפסוק מלמד שהחלופה לעבודת ה׳ מרצון ובשמחה אינה חופש, אלא שעבוד כפוי ומייסר לאויב אכזר, המנצל את ישראל עד כלותם.